מה קורה לאדם אשר מתחיל להלך בין מחשבות שלוקחות אותו כמו רוח
קרה.
ערפל יומיומי מסיח את דעתנו מהדברים האמיתיים שבשבילם אנו
קיימים.
האם יש בכלל דברים אמיתיים שלמענם אנו קיימים או שמא היקום
נוצר בשביל חיים שעדיין לא נוצרו.
מהי השאלה המרכזית שסביבה ניסוב העולם, הרי  אלוהים לא ברא
אותנו רק בכדי שנחיה נטעם מעץ הדעת נגדל משפחה ונתמודד עם
היצרים שלנו.
ישנו לפי דעתי, דבר הרבה יותר פשוט אך נסתר מעיננו שאותו אנו
אמורים להגשים. אבל מהו אותו דבר?
החיות לדוגמא. כל מטרתם היא למצוא אוכל, לשרוד ולהמשיך את
מינם.
אנחנו, בני האדם מנצלים אותם לרעבוננו הפיזי הנפשי והחומרי.
אנו אוכלים אותם מבייתים אותם נהנים מיופיים, וחלקנו אף רוצים
להיות בקרבתם, כי יש בהם משהו קדמוני שהאדם עוד לא הספיק
להשחית, משהו מטבע העולם שעדיין יישנו אצל החיות ואיננו עוד
בקרב בני האדם.  
שונים אנו מהם בכך, שאנו בקיומנו מודעים לעולם מסביבנו, אנו
ממציאים דברים לתועלתנו ,אך במידה רבה יותר משחיתים את כל אשר
עליו קיים העולם.

יודע אני שקידמת הטכנולוגיה הוא דבר שבו אנו מתגאים, הרי אם
נסתכל מאה שנים אחורה נראה כי עברנו כברת דרך משמעותית
בהתפתחותו המדעית והפיזית של האדם. התפתחות ששינתה לחלוטין את
דרך חיינו.
והרי קידמה זו כלשונה כן היא- היא באה לציין שבני האנוש צועדים
קדימה משתפרים משתכללים משכילים ומחכימים מיום ליום, ולפי דעת
רוב האנשים מצבנו הרבה יותר טוב משנים עברו.
ובכן יכול אני לבוא ולומר שיש אמת באמירה זו, אך לעניות דעתי
יהיה זה השקר הכי גדול ששמעתי.
אין כל ספק, כי בתקופה האחרונה פרצנו גבולות דרך בכל הקשור
למחלות ומניעתן, לפיתוח של מכשירים הנועדו לשפר את חיינו,
להגברת ייצור המזון בעולם והפיכתה של התרבות ליותר ויותר
חומרית.
אולם, לדעתי אין בכל הקדמה הזו לשפר את מצב חיינו או העולם בו
אנו חיים.
נהפוך הוא, חושב אני כי חיים אנו באשליה שגדלה מיום ליום, כמו
בלון שנושפים לתוכו אוויר יתר ובסופו מתפוצץ לאותו אדם בפנים.
אם נשים לב להתרחשויות הפנימיות בכל אחד מאתנו, נגלה כי רובנו
מעונינים בכמה שיותר רכוש והמרדף אחר הכסף שקונה לנו כמעט כל
דבר בחיים האלו (בריאות, השכלה, אנשים, עקרונות, ערכיים, בית,
מכונית, הנאות, חברים ועוד אלף ואחד דברים שונים), הרי הוא
מרדף הגיוני שגם קונה מאתנו את חיינו.
החומריות היא אינה דבר רע, כל עוד היא לא גורמת לנו לחשוב שזהו
הדבר היחידי והעיקרי.
הקדמה של בני האדם, ידידי, היא נסיגה לאחור בהתפתחו תנו
הנפשית, ומושגים כמו אמת אהבה ואלוהים פינו את מקומם למרדף אחר
הריק, אשר כמו סם משכר נותן לנו תחושה שקרית, כי חיינו מאושרים
וטובים בעוד כשבתוך תוכנו יודעים אנו כי זוהי אשליה שאף אחד
מאתנו לא רוצה להיגמל ממנה.