הוא היה כל-כך מיסתורי
לא סיפר לי .
מה האהבה והחיבה שחש עבורי.
הוא ידע טוב-טוב לא להדאיג אותי:
"אני מרגיש קצת רע היום, לא נורא .
מחר ישתפר המצב לטובה"
והאמנתי,
ורציתי להאמין.
לא רצה לומר שיקרה לו משהו רע,
הוא רצה להקל על סבלי,
ועל כאבי.
זה היה אבי,
חלק ממני,
אחי התאום האמיתי,
כל-כך היה דומה לי.
שנא מלחמות,
שנא גנראלים וצבאות.
הוא לא שנא אנשים.
הוא שנא אנשים שפוגעים באזרחים תמימים, מתנשאים, עליונים.
הוא שנא נאצים, פאשיסטים.
שנא כל אדם הפוגע באדם אחר,
וידע שאני אחר.
זה היה אבי,
הטוב באדם שהכרתי.



שיר הספד לאבי שנקרא מעל קברו בתום השבעה .