|
התקווה נוצרת מהיווצרותה
כדי לסלול אופק לעתיד מדומה,
אני מתייסר ממנה.
כשהיא מופיעה בצורתה הגשמית במחשבותי -
אמהר להרסה,
אך היא תעלה מאפרה שוב.
היא מקיימת ומחלקת את עצמה בתוכי
כאלפי סוסים המושכים את עגלתי במקומה,
אני נקרע ממנה.
אין רוע בתכליתה,
רק אכזריות.
היא מונעת ממני באלפי דרכים וכיוונים -
מלפול לתהום מתחתי,
תהום שעם חשכה אשאף להתמזג,
אני זקוק לה
לקיים את התהום
מרצוני המתנגש בתחתיתה -
ליפול ולא ליפול לתוכה. |
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.