זה החל כמו כל יום רגיל.

אבל האחד ביוני לשנת 1976 היה, עבור אנשים רבים, תחילתה של
היסטורית האש שבאותו היום החלה לבעור.

הבורא, על כל שלוחותיו, החליטו להציב עלי אדמות את האתגר הגדול
ביותר מאז ימי האלים בכלל ופרומיתאוס בפרט.

וכך, תוך כדי עיסוק במעשיהם הנשגבים וביצירת עוד ועוד עולמות
(שכיום, בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית, נוצרים בשלושה ימים בלבד)
יצרו תבנית ייחודית, תבנית שנשברה שניות מספר לאחר שנעשה בה
שימוש אחד ויחיד. הפרויקט כונה בשם הצופן " פרויקט M " , קיצור
של "Manana"  (שפירושו "מחר" בשפה הגלקטית הידועה גם כספרדית).
אך הצופן היה מיותר כיוון שבבריאה השתתפו כל השלוחות, השרפים,
המלאכים והנשמות (שהן, אגב עבדו קשה מכולם) ולכן הוא כמעט
ונשכח זמן קצר לאחר שהיצירה הושלמה.

כל אחד מהשותפים ליצירה העניק לה מתנות ייחודיות משלו:
אלוהים העניק לה את הרצון הבלתי מנוצח לממש את המשאלה
האינסופית, אף על פי שחייה נועדו, כמו כולם, להיות סופיים.
מחווה שכזאת ניתנת לבודדים בלבד. כמו כן, הוא העניק לה,
בחשאיות, במצוות הבורא, משדר ומקלט ממוזערים שהושתלו אחר כך
בנשמתה.

השטן העניק לה, כהרגלו, מתנה שאליה וקוץ בה. הוא העניק לה את
הכוחות שגזל מוונוס: את הכוח לכבוש כל גבר, את הכוח להיהפך
למושא ההערצה של כל אישה ואת היכולת להתחבר עם כל אדם.

אך בתוספת תנאי שטני: אם עקב שימוש באחד מהכוחות הללו תפגע
זולתה של היצירה, היא תחוש בנפשה כוויה בעוצמה נוראה, מהמוכרות
לכל אדם, אך עם זאת סיפוק עקב הכרתה בכוחותיה המופלאים.

השרפים העניקו לה את היכולת לחוש את האמת בכל מצב, ואת הדחף
הנדיר להתחקות אחריה בכל מחיר. כמו כן, הוענקה לה היכולת לחיות
בדרך שכולם חולמים עליה כל ימי חייהם. לחיות באושר.

המלאכים העניקו לה יופי מסתורי, שנינות אלוהית, חוכמה נשגבת
והבנה עמוקה כעומקו של הים, בנקודה שהיוותה בעבר את נקודת
שיווי המשקל הגלובלית (כן, הארץ היתה שטוחה, לפני גלגולי חיים
רבים, אי שם בין המפץ הגדול ליצירת השמש הראשונה). כל אחת
מהתכונות שהוענקו לפרוייקט על ידי המלאכים נלקחה ישירות מחנות
המפעל המרכזית ולא מאחת מאותן החנויות הקטנות והזולות ההן.

הנשמות, שכידוע עבדו קשה מכולם, העניקו לה את כל הגשמיות,
ותיכנתו בנשמתה את כל אותם הפרטים ה"קטנים" ההם שכולנו שוכחים
לציין בדברנו אודות יצירות הבורא, פרטים כגון: עומק הנהר שזורם
בעיניה, עוצמת הברק המניע את כל חיותה, התנועה החתולית המסוכנת
וכו'. עבודה זאת נחשבת לקשה ביותר כיוון שטעות אחת בתוכנה
מסכנת את הצלחת הפרויקט כולו. אך, תודות לאל, שום טעות לא
אירעה והיצירה הושלמה.

וכך, משהושלמה היצירה, היא שוחררה, עוד באותו היום, לעולם
המרוחק ההוא הקרוי בפי תושביו "ארץ".

שלושה ימים אחר כך, לאחר בריאת עולם חדש ומלהיב בגלקסיה מרוחקת
מכאן, התגלה מרד השרפים. השרפים, או לפחות חלקם, בגדו בממלכת
היקום.

פרטי הבגידה פורטו במשך תקופה ארוכה מאוד (יומיים שלמים!) בפני
הבורא עצמו. בקצרה, עקב סיבות שונות ומשונות, החליטו מקצת
השרפים לחבל ביצירה. החבלה נעשתה באמצעות שבב פגום שהשמיד את
כל מה שנוצר על ידי שאר השרפים. לא עוד אמת, לא עוד אושר, לא
עוד
שלמות.

לאחר תקופה סבירה של דיונים (שלוש וחצי דקות), הוחלט ליצור את
גרסת ההמשך לפרויקט M.
גרסת ההמשך נועדה להשלים את החסר בפרויקט וליצור את השלמות
המיוחלת.

כל מלאך מתחיל יודע שהדרך היחידה ליצור זיווג מושלם בין שני
פרויקטים הוא התנאי הבסיסי (והעיקרי) שכל פרויקט יהיה בעל מין
שונה. הסיבה נעוצה בימי בראשית ושרירה עד היום: השניים שהופרדו
לפני אלפי שנות אור נכונים עד היום לשוב ולהתאחד, ושוב להיות
לאחד.

גרסת ההמשך כונתה "פרויקט "A (קיצור של  Additional).
השלמת פרויקט A נמשכה זמן רב יותר מפרוייקט M , כיוון שלא עוד
ניתן היה לסמוך על השרפים, אולם עם זאת הדגש עמד על מלאכתם.
ושוב התגייסו כל השלוחות, המלאכים והנשמות והחלו לעבוד. יש
לזכור שהעבודה היתה כמעט זרה ל"פועלים" אלו מכיוון שאת רוב
רובן של היצירות, יוצרות הנשמות החוטאות בבתי הכלא שלהן (בדומה
ליצירת לוחיות רישוי בבתי הכלא שלנו) והעובדה שהשלוחות,
המלאכים והנשמות עבדו על בריאת היצירות "M"  ו"A" לא היוותה
דבר שבשגרה.
ושוב נוצרה תבנית ייחודית. ושוב ניתנו לפרוייקט כלים מחנות
המפעל המרכזית. ושוב ניתנו לו חוכמה, והבנה, יופי ושנינות.
ושוב ניתנה לו המשאלה האינסופית בחיים הסופיים. אך כל זאת ניתן
לו במנות קטנות יותר, כדי לשמור מקום לאמת (שהפעם, עקב ניסיון
העבר, תוכנס בכמות גדולה עוד יותר).
אך השטן העניק לו מתנה אחרת. השטן העניק לו את היכולת לקבל
מאחרים את כל מה שיחפוץ מהם, בין אם הם חבריו ובין אם לאו.
כצפוי, גם למתנה הזאת היה "קוץ": כל פעם שיעשה שימוש בכוחות
שניתנו לו, הוא יתנשא עוד יותר, והוא עלול להשאר לבדו, אם
יתמכר לכוח הנ"ל.
על המלאך הראשי, גבריאל, הוטלה המשימה להחדיר בבריאה את האמת,
ואת הדחף הבלתי נדלה, ובלתי מנוצח לחיות באושר. במשך שעתיים
למד גבריאל את מומחיות שזירת האמת ביצירות ושלט בה טוב יותר
מכל שרף שנברא. גבריאל, בהיותו רומנטיקן נצחי, הוסיף לבריאה
נופך משלו: את הגעגועים לאושר. גם אם היצירה לא חשה אושר
מעולם, היא תערוג לו.
והנשמות שוב עבדו קשה מאוד (אך הפעם לא יותר מגבריאל) והעניקו
ליצירה גשמיות ואת כל הפרטים "הקטנים" ההם: עומק האוקיינוס
שבעיניו, הכוח המצמרר בידיו, התחושה הנלווית שהוא היה כאן מאז
ומתמיד וכו'.
וגם הפעם לא קרתה כל טעות, והיצירה הושלמה.
רגע לפני ששוחררה לעולם, התגלה שיש מקום לעוד בנשמתו. לאחר
ויכוחים והתלבטויות רבות, הוחלט להגדיל בקרבו את מנת החוכמה,
השנינות, ההבנה, והיופי. כמו כן, ברגע של הברקה יצירתית, הוחלט
להעניק לו את הידע של כל מה שארע לו ולפרוייקט M  - כיצד
נוצרו, מאין באו, ולאן הם הולכים. עליו הוטלה המשימה לממש את
הוויתם, לאחדם וליצור את הזיווג המושלם.
אך, הברקה שכזו נזקקה למקום רב, ולכן שוב הופחתה רמת היופי
ומקצת מהשנינות הושמדה (שתי תכונות אלו זכו לפופולריות נמוכה
בקרב האסכלה הגבוהה, ולהיפך).
וכך שישה ימים לאחר ששוחררה M , שוחרר גם  A לעולם.
אך רק לאחר יותר משמונה עשרה שנים, שמונה עשרה שנים שבהם נועדו
למלוך יחדיו, הם החלו להתאחד.
וכל הנשמות, והמלאכים, השלוחות, והשרפים, עוד ממתינים לאיחוד,
ומחכים לשלמות.
ורק המלאך גבריאל, שיושב לו לבדו על ענן בודד ומרוחק, מחייך
לעצמו ולוחש בלאט: "הכל הולך", וחיוכו מתרחב, "בדיוק לפי
התוכנית..."
ויוצר לנו עולם חדש.