כשהלכנו לפארק, בכדי להצטלם לתמונות ספר המחזור, התבקשתי אני לצלם את מיכל דנה
ולירן, בכדי שיוכלו לשים תמונה משותפת בדף.
בזמן ששהינו בפארק צילמתי המון תמונות, חלקן מביכות וחלקן הגונות מספיק בכדי
לעבור את הצנזורה של ועדת ספר המחזור.

כשכבר התחיל להחשיך, וכשכבר התחלנו לאבד את סבלנותנו ושפיותנו, עבר כלב
במקום.
הכלב לא מיוחד, הרי הוא מיוחד בשל היותו כלב, אך מעבר לכך כלב רגיל לכל דבר -
כפי שבוודאי אתם רואים.
אבל כשראיתי את מיכל רוכנת כלפיו ומביעה אהבה כה טהורה כלפי הכלב, לא יכולתי
להתאפק ולצלם את אותו הרגע שנחרט בזכרוני (ומצלמתי) לעד.

כשהיא ליטפה אותו, וחיבקה אותו, ואף נשקה לו קלות על הראש, לא יכולתי שלא
להרגיש את אהבתה כלפיו. אפילו שלא ראתה אותו מעולם, הוא נכנס תחת אותה קטגוריה
אהובה עליה, ומיד הפגינה אהבה כלפיו. ולדעתי, אהבה ללא תנאים, היא אחד הדברים
הכי מדהימים שיש בעולם, וברגע שהיא מופגנת כלפי חוץ - בר מזל אותו האיש שזכה
לראות את אותו הרגע.

את הפרצוף של מיכל השחרתי בכוונה. לא בגלל שהיא לא יפה, שהרי היא יודעת כמה
אני אוהבת אותה ואת יופיה השופע, אך אני (וגם היא) מפחדת לפרסם את פרצופה
ברבים.
אני לא רוצה שמישהו ינסה לגנוב לי אותה חס וחלילה ... : )