תיק המצלמה של נעמה, קיץ 2002.
בנעמה התאהבתי בפעם החמישית או השישית שראיתי אותה.
זה לא שהיא לא יפה, וזה לא שהיא לא מקסימה, אני פשוט החלטתי לא להתחבר יותר
מידי מהר לכולם. לא ידעתי איך להתחבר אליהם.

לקראת סוף הקיץ, כשידעתי שדרכינו הולכות להתנתק, מצאנו את עצמנו בפארק ברעננה,
מצלמות את כל מה שהיה שם.

כשהיא הגיעה, הדבר הראשון שאמרתי לה היה שהתיק שלה מקסים. היא חייכה אליי את
החיוך שלה, והמשיכה להתקדם לעבר הפארק עצמו.

את התיק צילמתי כשהתייאשתי מלנסות לצלם את פניה. החלטתי שאני יכולה לזכור אותה
בעוד דרכים. דרכים מיוחדות משלנו.