ארבל הכרמלי / בשקט חודרים עמוק |
בו רק פנינו לישון,
השמש במלואה זורחת
ובריזה מניפה הוילון,
אני מתעורר
אל דמותך שממנה נפרדתי
רק לפני דקות, שהייתי חולם,
וגם שם קלעתי
דמיונות אשר הניפו
את לבי מבפנים,
ושנינו יודעים שיתממשו
באחד מן הבקרים.
פותח תיבת המסרים
ומוצא שמי חקוק באותיות ידך,
צף מבין שורות המילים
על המים השקטים של אהבתך
ונזכר בקולך המתנגן
שכל פעם מחדש מעביר בי טלטלה,
כאילו מרחוק הגעת להתנחל
בתוך נפשי שאליך כמהה,
ורואה שפתייך ומשתוקק
להרוות צמא חיי במהרה
מיד עם שובך לאיתנך.
20/10/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|