ראיתי אנשים רוקדים ברחוב,
מסתווים אחרי תכלית של אמונה,
אבל אני, כחילוני, המאמין רק בעצמי
לא מתחבר לסוג כזה של הצגה.
אבל כשאני זקוק לחסד,
לעידוד עצמי או למפלט בשעת צרה,
אני מפנה אל-על תחינה כמעט נואשת
וממלמל ממש כמו בעל-תשובה.
אז מה בעצם זה אומר עלינו?
בעיקר - שדי קשה בלי אמונה
ואם להיות יותר ריאלי,
אלוהים שלי שונה מזה שלך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.