כנראה שכבר נולדתי אידיוט. אמנם אי אפשר להוכיח את זה מדעית,
אבל כל הסימנים מובילים לאותה מסקנה - סחבק נולד אידיוט.
גם קרוב לוודאי שזו המילה הראשונה ששמעתי ממנו כשיצאתי מהרחם.
"אידיוט! מה אתה צורח? אתה אפילו לא דקה בעולם וכבר יש לך מה
לילל? לא מספיק אמא שלך סחבה אותך 9 חודשים?! על דיור ואוכל לא
שילמת, אז על מה אתה מתבכיין בדיוק?!".
טוב, זו לא הייתה ממש קבלת פנים חמה, אבל נו, מילא, הורה חדש,
נתתי לו את 100 ימי החסד וקיוויתי שהעניינים יזוזו לכיוונים
טובים יותר, אבל איפה אני ואיפה הוא.
כשעשיתי במכנסיים בפעם הראשונה, הוא צעק עלי: "אידיוט! תגיד
לי, אתה מטומטם?! אפילו הכלבה שלנו יודעת איפה מחרבנים, ואתה
כבר פיסטריק בן שנה וחצי ועוד מחרבן בתוך המכנסיים?! מריחים
אותך בכל הבית! מה יהיה הסוף איתך?!", ואני רק הייתי
בהתחלה...
לא התרגשתי מזה, ידעתי שהלחץ בעבודה גומר אותו, וצריך גם ללמוד
להבליג, וחוץ מזה באמת העסק של לחרבן במכנסיים מיצה את עצמו
והגיע הזמן לנוע הלאה. וכך היה, הייתי הראשון בגן שעשה בסיר
לבד+ניגוב!
בכיתה ב' אמא רשמה אותי למקהלה של השכונה. היה לי קול דקיק
כזה, שמגיע לגבהים שמאיימים על הקריסטלים שסבתא הביאה מבוהמיה.
מהר מאד גילו אותי ככשרון צעיר, והשתתפתי בכל מיני תחרויות
שנערכו במתנס"ים מצ'וקמקים. אבל לא זו הנקודה. הוא, לא ממש
התלהב מזה. טוב, אם להיות כנה, הוא גם טיפונת ירד עלי בעניין.
"אידיוט! מה אין לך ביצים שאתה שר ככה? אתה נשמע כמו ילדה בת 5
שהרביצו לה! ובכלל, אם פרצוף כזה לבן ומנומש לא הייתי שר! לא
התווכחתי. צודק, מה יוצא לי מכל זה? אני אמנם פוגש קצת בנות,
אבל מה כבר אפשר לעשות איתם בגיל 7? להחזיק להם ת'יד הם בקושי
נותנות! עוד באותו יום נרשמתי לחוג קארטה.
בגיל 13 חל אחד המפנים החשובים ביחסי איתו. עשו לי מסיבת בר
מצווה באולמי קריסטל, אזור התעשייה של ראשון. הבורקסים היו
קרים, והשתייה היחידה על השולחנות היה מיץ האשכוליות זול ועתיר
צבע מאכל מס' E211. הכסף שקיבלתי מהאורחים הספיק לי בקושי
לאהיל חדש לנורה, בקיצור עדיף כיסא חשמלי! אבל לא זו הנקודה!
במהלך הדרשה עשיתי פשלה. דילגתי על שורה בטעות, וכששמתי לב,
ביקשתי סליחה מהאורחים וניסיתי לחזור ולאתר את המיקום הנכון
בדף. במשך 20 השניות שזה לקח לי, השתרר באולם שקט מביך, כשרק
קולו נשמע חלושות, כשהוא מסנן לעברי:
"אידיוט לא מוצלח! אמרתי לך להדפיס את זה! נכון?! אבל אתה חכם!
אתה יודע הכי טוב! ועוד עם המשקפיים האלה, אתה בטח לא תמצא את
זה עד לחתונה שלך!"
זו הייתה הפעם הראשונה "שזכיתי" גם לכינוי "לא מוצלח" בנוסף
ל"אידיוט" הקלאסי והמיושן משהו. התמלאתי גאווה! אכן הגעתי
למצוות! שודרגתי!
למרות שארוע הבר מצווה לא הוסיף  לביטחון העצמי שלי, התמודדתי
די יפה עם מצבים, והתקדמתי בחיים לקראת הגשמת שאיפותי.
את הגיבושון למטכ"ל לא עברתי, אבל לסיירת צנחנים הייתי מספיק
טוב. ה- "אידיוט לא מוצלח" הוטח בפני הפעם ההיא ביתר שאת. "אתה
לא יודע שה"צנפים" הם כוסיות?! לא ראית איך הם בכו בכותל ב-
67'?! וחוץ מזה, מה זה אתה נשבר לי בגיבושון?! מה סיפרת להם
שהיית במקהלה?! לא מוצלח".
את החברה הראשונה שלי (כיום אשתי) לא יצא לי להכיר לו. היא לא
הסטייל שלו. פגשתי אותה באחת הטיסות למשרד שלי בניו- יורק, היא
עושה מסלול ישיר לדוקטורט במדעי המוח.
בחורה יפה מאד,וזה לא רק הטעם שלי, אלא גם  של חברת הקוסמטיקה
"REVLON" אותה היא מפרסמת תוך כדי לימודיה הלא זולים
בפרינסטון. חשבתי שהנה סוף סוף אני ארצה אותו, סוף סוף הוא
יבוא יחבק אותי ויאמר לי "אני גאה בך, עשית את זה!" (ובאמת שלא
היה אכפת לי גם אם הוא היה  מוסיף איזה אידיוט קטן באמצע...)
התכוננתי למפגש הזה טוב טוב. תדרכתי אותה והסברתי לה שלא מדובר
כאן בפיקניק. התלבשנו במיטב בגדינו, התבשמנו, ויצאנו לדרך
נרגשים. ואז, איזה דקה לפני שאנחנו נכנסים הביתה ופוגשים אותו,
אני קולט פתאום  שיש לה על הירך (לבשה מיני, אלא מה?!) שומה לא
קטנה בכלל, עם איזו שערה או שתיים, שחורה כזו, די עבה. כנראה
שפספסתי את זה, היא מאלה שעושות את זה בחושך...
בקיצור, אחורה פנה, "אין מצב לפגישה" אמרתי לה. "מה אתה עושה
מזה סיפור?! מה? למה הוא מושלם?!
"כן" עניתי לה בביטחון. "מה אתה מבלבל לי את המוח!" "אין בן
אדם מושלם!". "נכון" עניתי לה ולא הוספתי, היא פשוט לא תבין,
או לא תאמין, עדיף לעזוב את זה.
מה אני אגיד לכם, קשה להיות הבן של אלוהים.