הבהרה: אורי הוא לא נהג שודים, יולה לא לומדת כל החיים, ושגיא
לא רושם את השורה הזאת כדי להמנע מהתעללות פיזית ממושכת בו על
ידי שניהם.
הבהרה נוספת: איננו מתיימרים שתבינו את הסיפור. הוא משובץ
בביטויים ובדיחות פרטיות. אם תגלו שהסיפור לא משעשע כלל, הבעיה
היא אצלכם, לא אצלנו. :)
הבהרה שלישית: סיפור זה צוחק על קבוצות שונות בחברה הישראלית
ביניהם ערבים, צ'רקסים, ימנים ושמאלנים. כל הבדיחות והעקיצות
הן בבדיחות הדעת ואינן באות כדי לפגוע. עם הנפגעים סליחה.

הסיפור נכתב באייסיקיו על ידי שגיא ואיתי פייגנמשהו.
המחברים חברים במפלגת א' הדוגלת בלמען הקמת מדינה לצ'רקסים
והחזרת אפריים לפלשתינאים.

אפילוג (או איך שקוראים לפתיח ביוונית לעזאזל):

שגיא ואיתי הם שני הפכים.

שגיא הוא בחור נחמד. צדיק גמור. שגיא עוזר לזקנות לחצות את
הכביש. שגיא מסייע לאנשים חלשים ושבריריים, ושגיא אפילו מרים
את הסבון במקלחות של הכלא לאסירים שמבקשים ממש יפה.

איתי הוא בחור לא כל כך נחמד. רשע גמור. איתי עוזר לזקנות
לחצות את הכביש, ובאמצע גונב להן את המקל ובורח. איתי מסייע
לאנשים חלשים ושבריריים לשלוח יד בנפשם, ואיתי מגלה לכל
האסירים ששגיא ירים להם את הסבון אם הם יבקשו ממש יפה.

אפריים הרבה יותר גרוע משניהם. כשאפריים ילך לעולמו, השדים
הקטנים בגיהינום יעירו את השטן ויסבירו לו שכבר אין מי שיעשה
לו את העבודה. אלוהים ייתן לאפריים כרטיס כניסה לגן- עדן, כי
יש גבול גם לכמה החבר'ה בגיהינום צריכים לסבול. והגרוע מכל,
אפריים הוא מורה בתיכון חדרה.

"ונכתב בספר דברי הימים ג' : ותבער הארץ, ויבוא האספסוף אל
המלך ויזעקו חמס ויגדו למלך למה זה הבאת עלינו עולו של זה,
ויכה בנו בשוטים ובמגנים, בעבודות ובבחנים. שלח את עמי! ויחר
אפו של המלך מאד ויוגד לנציבי המלך להעלות את אפריים על המוקד.
ויועלה אפריים על המוקד, ויצעק "יהיה פה סקנדל!" ותפרח נשמתו
ותצהל נפש העם ויהיה שקט על פני התהום אלף שנה."

שגיא סיים להקריא לאיתי את הטקסט הקדוש. איתי נותר בפה פעור.
לא, הוא לא היה המום במיוחד מהטקסט, פשוט שגיא קרא אותו
בשירותים ואיתי היה צריך לנשום מהיכן-שהוא. שגיא הוריד את המים
ויצא.
הטלפון צלצל. איתי ענה, ואז הניח את המכשיר מידו.
"אין קליטה."
"אם היית מרים את הטלפון במקום את המגהץ, אולי היא הייתה
משתפרת."
"אה."
שגיא הרים את הטלפון, בזמן שאיתי רץ בצרחות לכיוון הברז.
"מה? כן... טוב. אנחנו נעשה את זה. לא, אני לא מוכן לצאת איתך.
תפסיקי. לא זה לא! ביי, אמא."
איתי חזר עם תחבושת על הפרצוף. "מי זה היה?"
"זאת הייתה אמא שלך, שוב מנג'סת לי... מאז שהיא גילתה שיש לי
אוסף של פוגים היא לא מפסיקה להטריד אותי ולבקש שאני אשחק איתה
קצת!" - אמר שגיא עם דמעה בעין. "בכל מקרה עשית כבר את העבודה
המפגרת בספרות שהמורה החדש הזה, איך קראו לו?"
"אנא אערף? הייתי אצלו בשיעור בדיוק שתי שניות לפני שהוא העיף
אותי, בטענה שאני מסתיר לו את הנוף."
"נו, אז עשית את העבודה?"
"אני לא בונה בשבילו פירמידות. שישכח מזה, ולא משנה כמה פעמים
הוא ייתן לי עם השוט. בכלל, נראה לי שיש לו משהו עם פרעה
ומצריים. ראית איך הוא לא נתן לאף אחד לפתוח את המזגן? אולי
הוא חייזר? אולי הוא ישות עליונה ואכזרית מכוכב אחר? מה אתה
אומר, שגיא?"
"שגיא?"
איתי העיר את שגיא.
"ממ..מה?"
"איזו עבודה?"
"נו אתה יודע, לבנות פירמידות... מצאתי תבן, אבל קצת קשה לי
למצוא 10 אלף פראיירים שיבנו בשבילו את הפירמידות בחינם. דווקא
חשבתי לארגן כמה מתנחלים לעבודות פרך אבל שמעתי שהם לא מדברים
עברית".
"אבל למה שמורה ומחנך בישראל ירצה שתלמידים יבנו לו פירמידות?
לדעתי, משהו חשוד קורה כאן. וזה לא קשור לקני וויליאמס."
"אתה רומז שאפריים צ'כי?? לי הוא דווקא נראה חתיכת חרא
פולני."
"היי שגיא, נורא חם פה. אולי תדליק את המזגן, עודף יבוא רוסי
שכמותך?"
"שניה, אם אני אצליח להוציא לסינדי את השלט מהבטן. החתולה הזאת
אוכלת כל מה שזז ולא זז . בעצם היא לא אוכלת ערבים. אבל נו
אפשר להבין אותה, היא לא רוצה למות צעירה. היי, השלט לא בבטן
שלה! טוב נפעיל את המזגן ידנית... הייי גם השלט הידני נעלם!!!
וואט דה פאק איז וורנג וויט דהיס האוס?"
"הרבה דברים. אני הייתי מתחיל עם השלט "משפחת ילטוס" על
הכניסה. אבל מה נעשה? אני מת מחום! ולאן המזגן שלך נעלם? אפילו
החתולה שלך לא מסוגלת לאכול מזגן שלם."
"הוא היה כאן עד אתמול. היי, אם כבר מדברים על זה, שמתי לב שגם
המזגן בכיתה נעלם! יש לי הרגשה שזה קשור לאפריים הזה. אתמול
התבשלנו ורצינו להפעיל מזגן ואז עלתה קול צעקה מהשמיים - "ולא
תגעו במזגן פן תמותון". חשבתי בהתחלה שזה ניר עם השטויות שלו
שוב אבל עכשיו אני חושב שזה משהו מעבר לזה! ד"א איפה היית? היה
עצוב לשיר לג'ני שירים עליה לבד."
לאחר בהייה ממושכת בחתולתו של שגיא, ולאחר ששגיא הסביר לאיתי
שלא משנה כמה הוא יבקש, הוא לא ייתן לו לבשל אותה, יצאו השניים
למפעל המזגנים "תדיאור" לבדוק הכצעקתה.
ברגע שהגיעו למקום שהמפעל היה אמור להיות בו הם גילו 3 עובדות
מרעישות:
א) אין סיכוי שהם יסיימו למחר את הפירמידה, ולכן הם כבר צפויים
לשלילי או לכל היותר, ל-55 העלוב.
ב) מסטיקים של אורביט נדבקים יותר טוב למושבים של האוטובוס
ממסטיקים של מאסט.
ג) במקום מפעל "תדיאור" הם גילו לפתע מפעל לייצור גליוטינות
שעליו היתה מודבקת פירסומת "גליוטינות כהן, לאנשים שמערימים על
המורה".
שגיא ציין בפני איתי את עובדה ג' בהתלהבות. איתי הגיב בכאפה,
והפך לשגיא את המפה לכיוון הנכון.
במפעל התדיאור הנכון (כן, הפעם הם לא טעו בדרך. ז"א לא הרבה),
הם גילו בעיקר ספרים של ש"י עגנון ,וכמה שלדים. היה ברור לשגיא
ולאיתי שהם מתו מקריאה רצופה של "סיפור פשוט".
"אאאאאאאהההההה!!!"
איתי ושגיא הרימו את הראש וראו טכנאי מזגנים רץ ומושך בשערות
ראשו. "אפשר לעזור לך?", שאל שגיא. "הבנתי, סיפור פשוט. הבנתי
את סיפור פשוט!"
איתי הוציא את השוט-גאן שלו ודפק לטכנאי כדור בראש.
"שילמד לא לשקר."
הפעם זה היה תורו של שגיא לתת צ'פחה לאיתי:
"אידיוט, הוא היה הסיכוי היחיד שלנו לדעת מי הביא להם את הכמות
המסחרית של ספרי ש"י עגנון. ועכשיו גם הוא מת. לפחות הוא מת
מוות מהיר ולא בייסורים בנסיון להבין מה לעזאזל הקשר בסיפור
הזה.."
לפתע רוח נשבה אל תוך הבניין ואז עף שגיא ישר לקיר, ופרצופו
התנגש בלבנה (חשבת שתיתן לי צ'פחה ותתחמק, טינופת?). לפתע חש
איתי בריח צחנה וסכנה, אבל בעיקר צחנה.
"זה אפריים... הוא כאן."
"מהוו, נווק אוו החוומוו, ווהווצב ווב יווסיק לעווו, ואווו הוא
יעוווב אווונו " אמר שגיא כשלמעשה התכוון לומר "מהר, נתק את
החשמל, שהקוצב לב יפסיק לעבוד ואז הוא יעזוב אותנו" אך
ההתנגשות הפלסטית עם הקיר גרמה לו לאבד כמה שיניים טובות.
איתי, שכנראה לא כל כך הבין את כוונתו של שגיא, ברח מהמפעל.
"הציווווו!!! הציווווו!", זעק שגיא, ואיתי התלבט בין האפשרות
להציל אותו ובין המטעמים שיכל להכין מחתולתו העסיסית. לבסוף
בחר איתי באפשרות הנכונה (רמז: החתולה מייללת ומשמינה בכיף עד
עצם היום הזה) והציל את שגיא מהתופת הספרותית שנקלע אליה...
לאחר ששגיא חזר לעצמו (לא לפני שהפחיד את העוברים והשווים ואת
איתי בציטוטים נרחבים של ביאליק, טולסטוי וסיפורי עם צ'רקסים)
הוא מלמל בקושי:
"אני יודע איך... טפוי, סליחה, שן. אני יודע איך לעצור אותו."
איתי צחקק לו ואמר במבטא שמאלני מובהק "ניתן אותו במתנה
לערבים?"
"קמובן שלע", השיב לו שגיא במבטא ימני מובהק. "ענחנו נירה
בו".
איתי "עם מה בדיוק? אני נראה לך כמו רוצח ? אני פציפיסט שוחר
עולם נקי מנשק. אני הורג רק אסטרונאוטים תמימים שחושבים שהם
יכולים לטוס לחלל ביום שבת."
"לא חייבים לירות בו", ענה שגיא. "אפשר פשוט לגרום לו לצאת
לרחוב... בטח תיפול עליו איזו מעבורת חלל. זה קורה המון בזמן
האחרון" המשיך שגיא והזיז את הראש כדי להימנע מפגיעה על ידי
קסדת אסטרונאוט שנפלה מהשמיים במפתיע.
"אבל זה בעייתי. הוא חי בבית ספר! שמעתי שהוא התחתן עם בובת
גומי והוא משלם לאיזו זונה צ'רקסית שתסתובב איתו בפומבי 10
שעות ביום, ואתה יודע שאנחנו לא יכולים להרוג גם אותה כי אנחנו
במפלגה להנצחת זכויות הצ'רקסים!"
"היא לא בובת גומי! היא בלונדינית! בובת גומי הרבה יותר חכמה!"
הגן איתי על שמן של כוכבות הפורנו האהובות עליו. "בכל אופן,
נראה שנאלץ לחזור לבי"ס ולחסל אותו במאורה שלו" פסק שגיא.
לאחר שאיתי הפסיק את צחוקו המתגלגל (שגרם לכל מיני ציפורים
ליפול ולהתגלגל גם כן) הוא אמר לשגיא "כן כן, ואיך נעשה את זה
חכמולוג ימני?"
"לא חשבתי על זה", ענה שגיא. "לחשוב וימניות לא מסתדרים ביחד,
תשאיר את זה לי. בוא נצא לדרך, ואני כבר אחשוב על משהו" הסביר
איתי לשגיא באאאאררררייייכככככוווווותתתת. וכך יצאו שני החברים
החביבים מקבר האחים "תדיאור" ופסעו להם בשלווא ובניחותא בת"א
המתבשלת מחום..  "מצאתי!" צעק איתי לפתע. שגיא הסתכל אליו
בהערצה "מצאת את הדרך המושלמת להרוג את אפרים, להחזיר את
המזגנים, להציל את העולם ואת ציון ההגשה בספרות והבעה?".
"לא, חשבתי ששכחתי את הסנדוויץ' הזה בבית כשהייתי בכיתה ד',
אבל הנה הוא היה פה כל הזמן " אמר איתי תוך שהוא מסתכל על תיק
הבית ספר שלו (תיק בית ספר היא הגדרה פורמלית  בלבד) בעיניים
נוצצות. איתי ושגיא תפסו אוטובוס לחדרה, ולא התפוצצו בתחנה
המרכזית (זה סיפור מדע בדיוני, מה אתם רוצים?). לאחר הליכה
קצרה הם עמדו מול שערי הגיהנ...בית הספר. איתי סיים את
הסנדוויץ' שלו, עד טיפת העובש האחרונה.
"טוב, שגיא, זה מה שנעשה: אני אסיח את דעת השומר, בזמן שאתה
תגנוב לו את הקטטר ותכנס דרך החלון, ואז אני אחפור מנהרה
ואפגוש אותך במדשאה, ואז..."
"איתי?", אמר שגיא ופתח את השער.
"אה, כן, אפשר גם ככה. זו הייתה תוכנית ב'."
לאחר שהתגברו על המכשול הראשון שלהם נתקלו חיש מהר במכשול
השני. סגן אלוף במילואים, רוצח סדרתי, חוקר ומענה בשב"כ ורב
שיער ראשי. או בשם חיבה - דודו, רכז שכבת י"ב ומורה להיסטוריה.
מיותר לציין שגיבורינו היקרים היו חסרי תלבושת ולכן היו צפויים
לאפס במגן בהיסטוריה, 50 אחוז פחות בשער המגנים, השעיה
לשבועיים ו-3 עבודות הגשה בהיקף של 1000 עד 1500 עמודים כ"א
(מודפסים ובפונט 8), במקרה וייתפסו.
אך חברינו היקרים לא אמרו נואש, תפסו מייד שני יודניקים תמימים
והשליכו אותם לעבר דודו. אך אבוי! היודניקים נתקעו במגן הצמרי
הקרוי בפי כל שערות חזה! גיבורינו נצבו מול עיניו הממושקפות
והאכזריות של קצין האס.אס, ללא כל דרך להימלט. אך לפתע הגיחה
מכונית מאחורי דודו ודרסה אותו בקצב של 5 מטר לשעה. כן כן, היה
זה אורי מכיתתם של שגיא ואיתי שהתעסק עם הרדיו (שוב) במקום
להסתכל על הדרך, והציל את זוג המשיחים מכיליון והשמד!
אך מנהיג הבולשביזם לא אמר נואש, והתרומם להנחית את מכת המוות
על גיבורינו! אבל פתאום, מראת הרכב של אורי החזירה את האור
הנשקף מן קרחתו של ראש ממשלת ברית-המועצות, והוא סומא לרגע,
התנודד ונפל על אורי. יהי זכרו ברוך.
וכך עקפו שגיא ואיתי את הגופה המרוטשת (אורי, שלא שם לב
למאורעות המשיך בדרכו לעבר הכביש הצמוד לפוליצר, שם היתה צפויה
לו פגישה קרובה עם איזו סובארו, אבל אל תגלו לו) והמשיכו להם
במעלה המדרגות לקראת המפגש הצפוי והמר עם אפריים... לפתע נשמע
צלצול השטן 8:00! שיט אפריים כבר בכיתה 10 דקות... האם שוב
אסון יימט על גיבורינו?
(הערת הסופר: סליחה, שגיא ימני וקשה לו עם מספרים. הוא התכוון
ל- 7:00.)
מפוחדים אך משקשקים עברו גיבורינו את המסדרון, תוך שמיעת צחוקו
המרושע של אפריים. "תפתח את הדלת, אני מאחוריך" אמר איתי וברח
לכיתה הסמוכה.
וכך שגיא שנבגד על ידי איתי (כמה אופייני לשמאלני) נכנס לכיתה
לבדו וגילה ש... אפרים לא בכיתה! למעשה אף אחד לא בכיתה! חוץ
מיולה כמובן. שמח ומאושר פתח את הדלת ואז הגיח בשעטה אפרים
לכיתה!! "אהה זהו עכשיו אני לא נותן למאחרים להיכנס" - פלט
השטן - "ד"א הכנת את שיעורי הבית?"
בינתיים איתי, שהולך שולל על ידי דבריו של שגיא ("בוא, בוא,
אפריים לא בכיתה!") רץ בחדווה לכיתתו אך נבלם בפתאומיות. לאחר
ששב להכרתו, איתי קם, פתח את הדלת... ונתקל באפריים.
"איתי, הסתפרת?" - פלט אפריים בשיא החביבות עם חיוך הוליוודי
עקום שיניים לעבר איתי. איתי, המום מזה שאפרים יודע מי הוא קם
איתן, לא נבהל מההעלבות הפומביות ואמר בשיא האומץ "לא, יש לי
נשירה"
"למה? השיער שלך במצב טוב יחסית... הוא עוד קיים" ענה אפריים
תוך פזילה לכיוון שגיא, ותוך פזילה בכלל. "טוב, לא חשוב. אתה
תלמיד, ויש רק דבר אחד שאני יכול לעשות איתך!"
אפריים הוציא את הספר.
"אבל אפרים, עשיתי ש.ב" ניסה שגיא להימנע ממאבק פיזי אלים בכל
זאת אך ללא הועיל. אפרים כבר הוציא את "סיפור פשוט" של עגנון
והושיט אותם לזוג הגיבורים האומללים שידעו שאם לא יפעלו מהר,
גם הם יצטרכו להסתפק ב-55 העלוב...
לפתע נשמעה נהמת מנוע מכיוון החלון.
אפריים הביט באימה דרך החלון.
שגיא הביט באימה דרך החלון.
איתי הביט באימה באפריים.
יולה למדה למבחן.

ואז, במהירות של 20000 קמ"ש לשעה, בזווית הרכנה של 50 מעלות
ובהשפעת שדה מגנטי בעוצמה של 6 טסלה נכנס אורי דרך החלון ודרס
את אפריים.
שגיא ואיתי ידעו שזה לא יהיה כ"כ פשוט... יש רק דרך אחת להרוג
את אפרים... מזגן!
בעוד שאפריים התאושש, הופתעו גיבורינו לגלות שהמזגן בכיתתם לא
פועל!
בעצם, הם לא כל כך הופתעו. הוא לא פעל כבר שנתיים. אבל אז,
בהברקה של רגע, זינק איתי לתוך האוטו של אורי ו... הדליק את
המזגן.
משב רוח צונן נכנס לכיתה וביחד עם האוויר החם גרם לטורנדו עצום
שאף העיף את אחד הדפים של יולה מעל החלון, דבר שגרם לה לזעוק
חמס ולהתחיל לבכות... כן כן, ה-100 אבוד לה לנצח. עכשיו נשאר
לה להסתפק ב-99 (אח הלב הלב).
יולה קפצה מהחלון אחרי הדף, אורי נהרג בתאונה, והקוצב של
אפריים נהרג מהמזגן.
שני גיבורינו יצאו שמחים וטובי לב מביה"ס כשברקע מתנגנת זעקתו
האחרונה של קוצב הלב של אפריים:
"ביייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייפ".

ואז, לפתע, נפלה עליהם מעבורת חלל והם התפגרו במקום.