הלילה כשתבוא אל תסתכל לי בעיניים, אל תבקש ממני לגלות.
מחשבות או אי אילו רגשות.
כי אז תמצא אותי עמוק בין השמיכות.
אתה רק המאהב של חצות.
ואני שוברת לבבות.
התפקידים הוגדרו כבר לפני מספר שנים.
אתה מגיע מדי לילה ושנינו יודעים.
ללא מילים.
כל אחד יודע מה לעשות, הכול הבהרתי כבר מראש.
אסור להקשר, אסור להתחבר.
אסור לגלות כל קשר של חום, חיבה או חלילה...
אהבה.
ברגע שאחד מהסממנים יתגלה,
אבקש ממך לעזוב, בחור יפה.
נאמן לי ולקשר המוזר.
באחד הלילות לחשת משהו מוכר.
"אני מתחיל להיקשר, אני חושב שאני..."
מיד כיסיתי את פיך בידי.
התקרבת, הרגשת ואז ידעת.
חיפשת לי בעיניים תשובה.
ולראשונה ראית אותי בוכה.
ידעת בדיוק למה אני כמהה.
עניתי שאני לא יכולה.
הרגשתי על פניי דימעה מתוקה.
שלך.
העיניים המאירות שלך שנאו ואהבו אותי.
אמרת:"את מתוסבכת מדי בשבילי".
טרקת את הדלת בריצה.
השארת אותי שבורה על המיטה.
והפעם הבטחתי כי לא עוד.
יצאתי בריצה אחרייך, בכותונת האדומה
מצאת אותי שברירית ופגועה.
"אני אוהבת אותך" הודיתי בוכה.
הגשם שטף והחליף את הדמעות.
אתה ליטפת בחיוך ובעיניים מחייכות.
עלינו לדירה ללילה של שיחות.
והחלטנו פשוט להיות.
לא עוד שוברת לבבות
ולא עוד מאהב של חצות.
עוד זוג מושלם עם בעיות.