צחוק מכוער,
חיוך ענקי
והשיניים הלבנות,
הנקיות,
המבריקות
ופנים חלקות
בלי שום זיפים.
וצחוק,
הוא צוחק
"צריך לנקות"
הוא צועק,
כמו עשרות מחטים
שמשתפשפות לי בכפות הרגליים,
שינצנצו האצבעות.
תבוא אלי,
ברכות,
תהרוג אותו, בבקשה !
כשאתה איתי
הוא נעלם,
בדרך כלל...
אחר כך,
אני רועדת לבד...
הוא רוקד לי בראש
עם המחשבות הטובות
הוא מנסה להרוג אותן,
מהראש שלי.
ואנחנו נלחמים.
הוא תקוע בי שנים,
איברים לבנים,
נקיים.
אני צריכה אותך
לשרוף אותו.
אש מכוערת,
אש כתומה
בלי אפשרויות לדמיין
אש שתיראה כמו אש
בלבד.
כמוהו.
איש, שנראה כמו איש
בלבד.
בלי פיתולים,
או עשן
אש נקייה.
ימח שמו וזכרו
אפר נקי,
למעננו
למען עתידנו
שרק נלמד
ונשרוד לתקן. |
