ואני דווקא הייתי אז מאוהבת באורן אלקלעי, אהבה מתוקה ובלתי
מושגת כזאת של גיל שש עשרה, אהבה ראשונה. קצת לפני הבחירות
לכנסת, כבר חודשיים חילקנו מדבקות בצמתים, הדבקנו פוסטרים על
כל עמוד ודלת.
ואני ישבתי במטה עם אברהם מלכיאל, מנסה להבין. "זה הרבה , זה
הרבה, זה הרבה ", הוא אמר לי, "מתח מיני והתרגשות, פוליטיקה
קשורה לסקס כמו דג למים". הייתי בת שש עשרה והוא בן ארבעים ".
נורא נורא מתרגשים, אולי נזכה בבחירות הפעם, חיים יבין יגיד
'מהפך' בקול סמכותי ועמוק". גם לאברהם יש קול סמכותי. "אף אחד
לא עובד בחינם " הוא אומר לי, מזיז שערות מצד לצד כדי להסתיר
את הקרחת, "שלום, שטחים ובטחון" הוא אומר, "מנדטים , אחוזים
ואהבה נכזבת. את בטח מתרגשת נורא," הוא אומר, "פעם ראשונה,
בחירות אני מתכוון, " כבר נורא מאוחר, קוראים לזה מבצע לילה,
אני קוראת לזה בשם אחר, ואורן אלקלעי לא הגיע - בנים! אף פעם
הם לא שם כשצריכים אותם. ואברהם דווקא תמיד שם, "אישה יפה יש
לך" אני אומרת, הוא חושב שזה חשוב שאני אנתב את האדרנלין שלי
למטרות חיוביות, ואפסיק לעשן, כי אני צעירה מדי, אבל אתחיל
לשתות, אולי גם וודקה בטעם תפוזים שנשארה בפריזר עוד מהבחירות
הקודמות.
"עתיד גדול יש לך". הוא לוחש "את יכולה לעשות דברים גדולים
מאוד. מיטב הנוער של ארצנו.  אני אתן לך שיעורים בפוליטיקה
מעשית".  הוא מלטף אותי. "איזה מחשבות איומות ונוראות אנשים
חושבים עלינו בטח" הוא אומר, "לראות בחור כמוני עם ילדה יפה
כמוך. הם לא מבינים כמה זה תמים ההתרגשות הזאת". הוא מוריד לי
את המכנסיים. "של בחירות ראשונות" .
"מלוכלכות מלוכלכות מלוכלכות" הוא מתנשף. "המחשבות של האנשים
ההם".