בשנתי חלמתי
והנה אני הרה, יולדת
אך דבר מה משתבש
ודמי אינו חדל מזרימתו
"אל תראי רחל" לחשה לי המיילדת
"כי זו לך בת"
ולא יראתי.
הו איך רציתי באותה דקה
לעטוף גופה הזעיר במגע
בידיי הסדוקות להשיבה אליי
לתת רחמי לה, להציל נפשה
ממגפת הצער.
תחת משא עפעפיים כבדים
נפקח חריץ דרכו נחשפתי
לאור פרפורי גוף ראשוניים.
דם המוות נמהל בדם החיים
רק מספר נשימות אחרונות
יודעות, יגעות, הסגירו
מקורם הסופני של חיים אלו.
פתאום בבית החולים
מצאתי עצמי, חולה יחידה
נהמת מכשיריו פילחה
באויר הדחוס עשתה שמות
(כפי שמעולם לא העזתי)
אז בא שקט
על גג בית נטוש
שקירותיו קרסו לו
אשכב בצל עצי הדוקרנים ההם
ואחלום מוות
והגג כמוני -
אין תומך ואין נתמך
יש רק מחסה.
|
