תזכור אותי.
כי כשיגיע הזמן ולא יהיה מנוס מבחירה, אחד מכם יאלץ לשכוח
אותי.
כמו שכבר עשיתם בעבר.
אתה לפני מספר שנים, אתה לפני מספר חודשים.
זה כי מעולם לא סגרתי אף סיפור, תמיד את השורה האחרונה אני
משאירה למחר.
ומחר לא מגיע לעולם.
עכשיו, כשהמחר הגיע, מבקשת ממך שתזכור אותי.
כי כל שורה שאכתוב בסיפור שלך, תשפיע על השורה האחרונה גם
בסיפור שלך.
לדעת באיזה סיפור לכתוב את השורה האחרונה, ובאיזה סיפור לתת לה
להכתב.
אתה ואתה, שהכתבתם הרבה שורות בסיפורי, נותרים עומדים מחכים
שאכתוב בסיפור שלכם.
אני. אני נותרת מחכה שתכתוב הבטחה.
שתזכור... לא משנה אילו מילים אמצא לנכון לכתוב. אם אכתוב לך,
או אכתוב לך, רוצה הבטחה ממך, וגם ממך, אמיתית ואוהבת, שלא
תשכח לעולם. שתזכור, שתזכור.
שלא תרשום שורה אחרונה. שתמיד אוכל לחזור. ואז אוכל לכתוב שורה
אחרונה אצלך, ולתת לך את כולי, עד שיגיע הזמן לכתוב את השורה
האחרונה אצלך.

רק תזכור אותי.
רק תזכור.