אני נוסעת עכשיו להודו. לחפש את עצמי. שמעתי שראו אותי מסתובבת
שם.
אתמול בערב ארזתי תיק. לא לקחתי הרבה דברים. כמה חולצות, שלושה
זוגות מכנסיים, כדורים נגד מלריה ואת הספר לתיירים של "לונלי
פלאנט".
חוץ מזה לקחתי איתי גם את הספר באדולינה, כי זה ספר מה זה
עמוק... זה מה זה גורם לך להבין אחרת את העולם. לפחות זה מה
שהיה כתוב בעיתון.
הרבה אנשים מחפשים את עצמם בהודו. זה רץ שם חזק כל הסיפור
הזה... יש שם את הטבע  המ-ה-מ-ם הזה שגורם לך להתחבר אל עצמך.
הרבה אנשים גם מצאו את עצמם בהודו. למה שאני לא אצליח?
חוץ מזה, שאם הם לא מצאו זה בטוח אומר שהם לא חפשו מספיק טוב.
אני מכירה מלא אנשים שחזרו מה זה מוארים!
הנה לדוגמא חברה שלי, שפרירית (שעד לפני כמה זמן עוד קראו לה
עדי אבל זה מה זה לא התאים לה לקארמה וחסם לה את כל הצ'אקרות,
כאילו?)היא חזרה לפני חודש מהודו ממש אבל ממש מוארת!
היא ספרה לי על איזה גורו אחד שאמר להם לצום שלושה ימים לטיהור
הגוף, ואז לגרש את כל השדים שמסמלים את הבעיות עם חום ואהבה.
היא אמרה שזה עבד ממש טוב.
הזהירו אותי גם שיש כל מיני פטריות וחומרים ממש מסוכנים
וכימיקלים בהודו.
אבל אני לא נוגעת בדברים כאלה.
טוב, תאחלו לי נסיעה טובה. אני עולה עכשיו על מטוס לבומביי.
אולי אני שם.
ואולי אני רק הזיה של משהו ממש משוגע שמצא את עצמו בדרך הפחות
טבעית בהודו.