טיק-טק טיק-טק, מפגין שעון הקיר העתיק את נוכחותו. הזמן עובר
לאט, והשעה כבר מאוחרת. עינייך הזזות מתחת לעפעפייך הסגורים
מגלים לי את עולם החלומות שלך. מה צופן בתוכו עולם זה? האם
קיימת עבורו מפה? טיק-טק טיק-טק. ממשיך השעון בשלו. אני ממשיך
להביט בך. שיערך השחור מכסה את פנייך. אני מזיזו בעדינות, שלא
להטריד מנוחתך. טיק-טק טיק-טק. אפשר ממש להתמכר לרעש הזה. אני
מביט בך. יפה כל כך, לבנה וטהורה כל כך...שפתייך כמו מושכות
בכוח מגנטי את שלי, גופך האלוהי כמו קורא לידיי בטון כה מזמין,
אך עליי לרסן את רגש התשוקה הבלתי-נשלט שמאיים לאחוז בי.
טיק-טק טיק-טק.אני כבר לא שם לב אלייך, רק מרגיש מחוג גדול
בתוך ראשי, זז לו מצד לצד...או אולי משלים מעגל במשך שישים
שניות? אני לא בטוח. אני כבר לא בטוח בכלום.
טיק-טק טיק-טק. זה חמישים דקות שכבר אינך בין החיים. פעולה
נקייה ומיידית, בדיוק כמו שהרוקח הבטיח. ואני עודני כאן, לידך,
מנסה לנתק עיניי מחזך המגרה, הצופן בתוכו את ליבך הקר.
טיק-טק טיק-טק. אני קם, לוקח את מזוודתי, וחומק בחשאי מן
המקום.