בשעה עשר
בדיוק כשנשמעה הצפירה
נעמדתי דום
וחשבתי על הזוועות שראיתי שנה שעברה בפולין
וחשבתי על כל הסיפורים ששומעים בטלוויזיה וברדיו על ניצולי
השואה
וחשבתי על המרד ועל הבריחה ועל ההתנגדות
וחשבתי על המשפחה שלי ועל התלאות שעברו עליה באותן שנים
וחשבתי על הרג, רצח, התעללות, מחסור, השפלה, קברי אחים, צרחות,
בכי, קליפת תפוח אדמה, אפר, דם, צלב קרס...
וזה עשה בי צמרמורת
וזה עשה בי חלחלה.
אבל מה שגרם לי לבכות
זה דווקא הקול של המסור החשמלי
שהפעיל השכן שגר מאחורינו
ולו כמה שניות לאחר שהחלה הצפירה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.