בישיבת הממשלה של השמיים אלוהים בדק נוכחות, ופתאום הוא שם לב
לעובדה שמר טן לא נמצא בחדר. "האם מישהו יודע היכן נמצא שגיא?"
שרי הממשלה בהו אחד בעיני השני ומלמלו. "אמממ, לא יודע, אדוני
ראש הממשלה", או, "אין לי מושג, ברוך", ומישהו אמר: "מי צריך
אותו בכלל? תמיד רק צרות יש ממנו. בואו נתחיל את הישיבה
בלעדיו. אה, אדוני ראש הממשלה, האם זה מקובל עליך?" אלוהים
הרים גבה וקולו רעם: "ובכן, נראה כי עלינו להמשיך כרגיל. נושא
הישיבה היום הוא כישלון שר הביטחון למנוע פיגועים. מה יש לך
לומר בעניין, ג'?" ג' קם ממקום מושבו, מתח את גבו וכחכח בגרונו
ארוכות. "אממ, בתור שר הביטחון וראש השב"כ (שמיים בלי כאבים)
לשעבר, הייתי אומר שיש לנו כאן חפרפרת, מרגל מבפנים שמסגיר את
כל סודותינו לאויב. הייתי ממליץ לפגוע בו נקודתית ולא בעקיפין.
מבקש לכנס את הקבינט הביטחוני על מנת לאשר את הצעד הזה".
"בקשתך מתקבלת ברוב קולות", אמר אלוהים ושלח מבט מהיר אל
המהססים שבשרים. מהר מאוד כולם הנהנו והסכימו.
       
ג' ניגש מייד לעבודה. הייתה לו ניירת איזה 5 קילו להתעסק איתה
לפני שהוא בכלל יכול להתחיל לארגן את המבצע. בישיבת הקבינט
הביטחוני, סוכם כי ג' יגבש תוכנית פעולה וייקח לעצמו כמה
מלאכים שהוא רק רוצה בשביל המשימה החשובה הזו. עכשיו הוא היה
בדרך לפגישה סודית עם כל הסוכנים שלו. בעודו מהלך לו ברחוב
"הענן", פינת רחוב "מלאכי השרת", שמע ג' פסיעות מאחוריו. הוא
ידע שמקור הרעש הוא אותו מדליף זדוני, אך לא העז לעצור או
לסובב את ראשו, פשוט המשיך ללכת כרגיל. כשהגיע למשרד שלו,
התיישב על הכיסא שלו וקימט את מצחו. מי זה לעזאזל יכול להיות?
הוא שאל את עצמו. הוא חשב שהבנאדם הראשון שצריך לזמן לחקירה
הוא שגיא טן. הוא אמר למזכירה שלו לזמן שני חוקרי שב"כ ותיקים,
רשם כמה דברים בפנקסו ונרדם על הספה שהייתה מונחת בפינת
המשרד.
         
טלפון החירום במשרדי השב"כ צלצל פעמיים. כולם שם ידעו שזה אומר
שני שב"כניקים "רגילים" ושניים באזרחי. הרגילים למשרד הביטחון
והאחרים למבצע שעליו דיבר ג' כשעתיים קודם לכן. "מוקה" ו"צ'יף"
היו השניים שנבחרו מבעוד מועד למשימה שהטיל עליהם ג'. "מוקה",
עולה מרוסיה שכינויו הודבק לו בגלל שכשכולם היו שותים קפה, הוא
היה שותה תמיד מוקה, היה הבכיר מבין השניים. הוא היה יותר
מנוסה, עם מוח מבריק כמו של אלף אלברט איינשטיינים ביחד. כל
המפקדים שלו בצבא אמרו עליו שהוא מתאים בדיוק לתפקיד הזה.
"צ'יף" היה החבר הכי טוב שלו בצבא. הם ישנו באותו אוהל במשך
תקופה ארוכה. זה גורם לך להכיר את הבנאדם יותר טוב מהחברה שלו,
מההורים שלו. צ'יף לא היה בדיוק החייל המושלם. הוא גם לא היה
חייל "בסדר", אבל "מוקה" דאג שיעבירו את חבר שלו לשב"כ.
בקיצור, שני החברה האלה יצאו מייד לעבודה.
         
דפיקה בדלת העירה אותו. "יבוא", הוא אמר בקול רדום, שפשף את
עיניו וראה מולו פתאום את האיש שביקש לראות. "מר ש.טן, אנחנו
נפגשים בשנית באותו מקום כבר פעם שנייה מאז שהגעת אלינו. שב
בבקשה. קפה?" "לא תודה". "בסדר. אתה מודע למצב מתחת לשמיים,
נכון? האם ידוע לך מי מעורב בעניין הזה?" שגיא היסס לרגע, אך
ענה מייד. "אם אתה חושב שזה אני", אמר והוציא סיגריה מהכיס,
"אז יש לך טעות חמורה. אני לא קשור לזה. יודע מה, הייתי מת
להיות קשור. מאז שברוך הקים את ממשלת האחדות המטופשת הזאת, אני
לא יכול לעשות כלום". ג' שלף מכיסו קופסת גפרורים והגיש אותה
לשגיא. "אני הולך לחקור ולהגיע לשורש הבעיה. אם אמצא אותך
בשורש, שגיא, אני אעקור אותך ואתה תהיה בכלא הרבה זמן. תזכור
את זה". "אני בכלל לא מבין למה הביאו אותי לפה. לא עשיתי
כלום", אמר שגיא וקם מהכיסא. הוא ניגש אל הדלת ופתח אותה.
"בהצלחה עם החקירה גולדברג", אמר בחיוך ויצא מהחדר.
         
כששגיא יצא מהחדר, קרא ג' לשני החוקרים ואמר להם לעקוב אחרי כל
תנועה שלו. "הוא מסוכן לציבור", אמר בפנים זעופות, "אני רק
צריך ראיות ואז הוא יאכל אצלי הרבה חרא". הוא פסע אל החלון
שהיה פתוח והביט בשגיא מתרחק, בהתחלה בהליכה איטית, ואחר כך
בקצב מתגבר שהפך לריצה מטורפת. אני עוד אתפוס אותך ש.טן. חשב
לעצמו. הוא יצא מהמשרד, קרץ למזכירה ונעלם בקצה המסדרון המוביל
אל היציאה.
   
   
שגיא חייך חיוך מטורף בעודו צועד במורד הרחוב. הוא חשב שזה כבר
בטוח והחל להגביר את הקצב. הייתה לו פגישה עם הגורל. חצי שעה
לפני שבאו החוקרים לקחת אותו לחקירה, הוא קיבל טלפון מאיזה אחד
שאמר שיש לו איזה פשע ממש מתוחכם ושאין סיכוי שהוא ייתפס. הוא
אהב את הרעיון הזה. לא להיתפס. להשפיל את ג' שוב. לצחוק לו
בפנים. האיש בטלפון אמר שהוא יבוא עם מעיל שיסתיר לו את כל
הגוף והפנים. "אני מתבייש בגוף שלי. אני מתבייש בפרצוף המכוער
שלי". שגיא טן החליט שזה יהיה הפשע האחרון שלו. הוא מזדקן. הוא
כבר לא בנוי לזה. רוצה לנוח. צריך תרופות נגד דלקת פרקים. הוא
שמע דפיקה בדלת וקם במהירות לפתוח. האיש שעמד בחוץ היה כולו
מכוסה. "כנס בבקשה, אה, איך אמרת שקוראים לך?" האיש מצא כורסא
והתיישב. "גרינשפן, גרשון גרינשפן. מומחה לפריצת כספות
ולהתעסקות מפוקפקת בניירות ערך. אתה שגיא טן נכון? יש משהו
שעשית בזמן האחרון שייתן לי אינדיקציה לאיכות שלך?" "אתה יכול
לקרוא לי ש.טן. יודע מה, קרא לי שטן. היי, אני אוהב את השם
הזה. מעכשיו כולם יקראו לי שטן. שמע, אנשים נוסעים באור אדום
שלי, תאונות דרכים זה גם עבודה שלי, אפילו הפיגועים זה אני
עשיתי". "בסדר שטן. אפשר בבקשה כוס מים?" "בטח. תקבל בשמחה עוד
רגע. אני כבר הולך להביא". הוא ניגש אל המטבח, פתח את אחד
הארונות, הושיט את ידו לעבר כוס ופתאום, משום מקום קפצו עליו
ארבעה סוכני שב"כ שהיכו אותו מכות רצח עד שאיבד את הכרתו ונלקח
לחדר מיון.
       
כשיצא מבית החולים, שטן הועמד למשפט. הוא קיבל שני מאסרי עולם,
בלי אופציה לשליש על התנהגות טובה ובלי צ'אנס ל"חוק דרעי". שמו
אותו בכלא הכי שמור בשמיים. שבוע אחרי שהוא נכנס לכלא, שר
הביטחון בא לבקר אותו, אבל להפתעתו הרבה, הוא מצא תא ריק ורק
פתק על השולחן:
       
"חשבתי לפרוש, אבל אתה הוכחת לי שאני עוד בכושר. אכלת אותה.
הייתי נותן מיליון דולר בשביל לראות את הפרצוף שלך עכשיו. יש
משפט אחד שאני רוצה שתזכור: אם אתה חושב שכשהשטן פצוע הוא לא
יכול להזיק, תחשוב פעמיים לפני שאתה עוצם את העיניים בלילה, כי
השטן תמיד יישאר לך בחלומות. אני יודע את זה. אתה יודע את זה.
חבל. דווקא הרעיון שלך מצא חן בעיני, פורץ כספות, כן בטח.
נתראה בקרוב, ידידי, בקרוב מאוד. אתה תראה אותי אבל לא תוכל
להוכיח כלום. כלום!"
         
ג' חשב שהוא משתגע. חודש לפני הבחירות הוא מאבד את הסיכוי
היחיד שהיה לברוך לקדנציה תשיעית. לציבור כבר נמאס ממנו מזמן.
כשראו את שגיא בטלוויזיה עם אזיקים, אחוזי התמיכה בראש הממשלה
הנוכחי היו האחוזים הכי גבוהים שמישהו קיבל אי פעם. עכשיו
כששטן ברח, המתמודד השני בטוח ייבחר. איך קראו לו?, ג' ניסה
להיזכר. אש מדאי? אולי די אבלו? משהו כזה.