ככה היא עמדה שם
וקריין אחד, רציני עם שיער אפור,
סיפר על זוועותיה בעברית תקינה מאוד.

ככה היא עמדה שם
ואני כל כך רציתי שתדע כמה אני אוהב אותה
ואני כל כך רציתי שתדע שאני חושב עליה כרגע
ואני כל כך רציתי לדעת על מה היא חושבת
והקריין ממשיך לספר בטון כבד ובדיבור איטי
על אושוויץ ושטוטהוף
ועל תאי גזים שבדיוק בדיוק באותו הרגע התקלקלו פתאום לפתע
ועל צעדות נוראיות ארוכות מייגעות
ועל עבודה בפרך מחמש בבוקר ועד חצות
ומכונות המוות המפחידות והמזוויעות
ופרוסת לחם...
ועל אחותה שנפטרה בדיוק בדיוק כמה ימים לפני השחרור פתאום
לפתע
ממחסור באוכל, במים, בסבון, בחיים
מחסור בחיים?
מחסור בחיים...

והיא
ככה היא עמדה שם
דקה קלה וארוכה בזמן שהקריין עם הפרצוף הכבד דיבר עוד ועוד
ואחר כך הדליקה נר
"לזכר משפחתה המורחבת ולזכר קהילת יהודי פולין שנספתה בשואה"
אמר הקריין...
כל כך רציתי לעמוד איתה שם
כל כך רציתי להחזיק את ידה
להדליק את הנר שלה
ביחד איתה
כל כך כל כך רציתי.