כשראתה אורה מקק בתוך האמבטיה שלה, שני מחושיו הגדולים נעים
לצדדים כמו ברזלי מטוטלת בשעון - קיר וחוטי רגליו מציירים על
דפנות האמבטיה פסים שחורים, תקפה אותה חרדה גדולה. דווקא בשעה
שחזרה עייפה מיום עבודה מפרך, דווקא כשתכננה לפצות את עצמה
במקלחת מרגיעה, מצאה בתוך האמבטיה אחד מאותם מקקי תל-אביב,
צהובים ומכוערים, ניצב לו בנחת על הדפנות, אדיש להבעת הגועל
שעלתה על פניה ולצעקת הבהלה שהשמיעה.
זו הייתה בעיה רצינית, משום שאורה, שוכחת במתכוון את הקיץ
האורב בפתח ואת החיות הקטנות המכרסמות, המשמיעות קולות-מצמוץ
מבעיתים ותוקפות כל מקום לח ורטוב שבו היה להן נוח לחיות
בשלווה, סחה בעיניה כשיצאה לקניות על כל תכשירי ההשמדה למיניהם
ושכחה לחלוטין את סיוטי הקיץ שעבר, כשעלו והגיחו היצורים
המבעיתים האלה מכל מקום אפשרי והפריעו למהלך התקין של הקיום
שלה.
בשעה שמיכל דפקה על הדלת הייתה אורה עסוקה בניסיון נואש לסלק
את המקק הפושע מהאמבטיה. לא היה לה מספיק אומץ לחסל אותו עם
כפכף או נעל-עץ.  רק המחשבה על היצור הזה שיימעך מתחת לכפכף...
ועל קולות הפצפוץ שלו שיעלו כשיכה הכפכף בגבו העלתה בגרונה
תחושת קבס. לכן פתחה את זרם המים וניסתה לשטוף אותו לתוך חריץ
הניקוז. המקק פרפר בתוך המים, אבל הצליח להחזיק את המחושים
למעלה. הוא החזיק מעמד יפה ואורה כבר נשכה את שפתיה מתסכול
כששמעה את הדפיקות בדלת. אחרי עוד שני ניסיונות כושלים לגרוף
את המקק עם המגב, התייאשה.
וכשעמדה מיכל בפתח הדלת, קורנת מאושר, הדבר הראשון שאורה אמרה
בקול נסער היה:"יש לי מקק בתוך האמבטיה". מיכל חייכה. היא
התיישב על הכורסא בסלון והניחה את רגליה על השולחן. "חדשות
טובות" אמרה. אורה התיישבה ליד מיכל. היא ניסתה לנחש מתי קנתה
אחותה את השמלה הכחולה החושפנית והמוזרה שלבשה.  מיכל חייכה
שוב, הפעם היה בחיוך שלה משהו אירוני, כאילו יכלה לנחש את
מחשבותיה של אחותה. "לפני שבועיים" אמרה "נבחנתי לאודישן. היום
התקשרתי לקבל את התוצאות". היא הסיטה את שערותיה לאחור, הדליקה
לעצמה סיגריה, עצמה את עיניה ונשפה את העשן החוצה.
אורה אמרה:"אי אפשר להיפטר ממנו. ואין לי ריסוס בבית".
מיכל פקחה את עיניה: "את רוצה שאהרוג אותו" שאלה.
אורה הנהנה בראשה.
הן נכנסו לחדר האמבטיה והדליקו את האור, אבל המקק כבר לא היה
שם. "בטח מתחבא" אמרה אורה.
מיכל נשענה על קיר האמבטיה ובהתה בפיזור- נפש בתקרה המתקלפת.
"מתוך שלוש מאות מועמדות" אמרה, "הם רוצים דווקא אותי".  היא
השמיעה צחקוק קלוש.
אורה הביטה בשערותיה הדקות של אחותה ובשמלה המוזרה שלבשה. "הוא
בטוח מסתתר פה איפשהו" אמרה.
מיכל הורידה את מבטה מן הקיר המתקלף והפנתה אותו כלפי אחותה.
"את לא מקשיבה" אמרה בנימת תוכחה. "מתוך שלוש מאות מועמדות"
והיא חזרה והדגישה את המספר: "שלוש מאות".
אורה אמרה:"זה נהדר" אבל סקרה בעיניה את כל הפינות הנסתרות
שבהן היה המקק יכול להתחבא. "אני אזמין ריסוס" אמרה בהחלטיות
"זה עולה כסף, אבל שווה כל פרוטה".
מיכל נאנחה. היא עצמה את עיניה. "כל הגישה שלך בזמן האחרון"
אמרה לאחותה. "אפשר לחשוב שתפסתי לך את המקום".
מועקה עלתה בגרונה של אורה. היה לה חם והיא מחתה את הזיעה
ממצחה. הדבר היחיד שרצתה באותו רגע היה להתקלח, אבל היא ידעה
יפה מאוד שברגע שתפתח את זרם המים, הוא יגיח פתאום ממקום
מחבואו ויעוט עליה כמו אויב שאורב לקורבנו ומנסה לתפוס אותו
ברגע של חולשה.
"אני קצת עייפה" אמרה לאחותה. "זה הכל"
פניה של מיכל התרככו, "תלכי לישון", אמרה לאורה. "תעשי מקלחת
חמה ותלכי לישון".
"אני לא יכולה" אורה כמעט צעקה "יש לי מקק באמבטיה".
"את תמיד יכולה להתקלח אצלי", הציעה מיכל מלטפת באצבעותיה את
ברז הכיור הישן. "לי אין מקקים באמבטיה"
מיכל הציצה בשעון ופלטה צעקה. "מאוחר " אמרה. ":אני מאחרת
לחזרה הראשונה" ציפורני ידיה המכוסות לקה שחורה שרטו בעדינות
בכתפה של אחותה. "נדבר" אמרה.
אורה הלכה ללוות את אחותה לדלת. כשנסגרה הדלת מיהרה וחזרה לחדר
האמבטיה, ושם פתאום, ראתה אותו שוב: ממוקם לו באדישות בתוך
האמבטיה, במקום המדויק שבו הזיז את מחושיו לפני שמיכל הגיעה,
כאילו לא זז משם מעולם.
אורה הרגישה את זעם נורא עולה ופושט בבטנה. מבלי לחשוב הרבה
לקחה את המקק בידה.
היא עצמה את עיניה וקימצה את היד. קולות הפצפוץ נשמעו היטב
מבעד לידה ואורה יכלה להרגיש בחום הלח שפשט בידה ובנוזל החם
שעלה מתוכה. היא פקחה  את עיניה והביטה בתדהמה בתקרת האמבטיה
במקום בו הסתכלה אחותה לפני כן. "צריך להיפטר מזה אחת ולתמיד"
חשבה.