ביי ביי איש יקר
מה שהיה עדיין לא נגמר
בחוץ מאוד קר
ואין לי שם שום דבר.

איש יקר שלי,
אני כל כך לא רוצה ללכת
בחוץ עצים עצובים, שלכת.
אבל אני לא מסיימת או "חותכת"
כי המכשפה בראשי עוד מגחכת.

וכולם עומדים בחוץ מחכים עם רובים
קור, אנסים, זכרונות ותולעים.
בחדר הם יושבים מסתתרים בין הסדינים
תינוקות, חלומות, ייאוש, לילות לבנים.

איש יקר שלי,
אל תשכח לחזור,
להדליק לי את האור
ולהסתכל עליי
כשאני הורגת את ייצורי השחור.

הם יסתכלו עלי במבט עייף
ואני אתמלא באושר,
ואת גרונם אשסף.

דם של חלומות,
של מילים בלי סיבה
הם מוסיפים לי יצורים רעים למסיבה.

הם חוגגים לי בראש,
ומנסים בכוח לכל פינת תאים ורודה לפלוש.
אוכלים את התאים החדשים שאני מייצרת
כי העוצמה שבי נרדמה
אבל אני מרגישה שהיא כבר מתעוררת.

איש שלי,
אני חייבת לזכור
שאתה רוצה לחזור,
אני רוצה לדעת,
שאתה עדיין רוצה להכיר
ובנקודות כואבות לגעת.

אני בכלל מעדיפה לא להתקע ,
אבל אני פוחדת
שתלך למקום שהיא רוצה להביא אותך
ואני מרגישה פתאום דמעה מלוחה.....

תגיד לי שאתה אוהב,

ושאם אני הולכת,
אני יחזור בפעם אחרת
ורק אהיה יותר מאושרת.

תגיד לי עוד מילה
תעשה לי חצי עיגול על הפנים
תביא לי פרפרים בודדים
לזכר התאים הורודים
שמתו לי בראש,
עמוק, עמוק
בפנים.