שלום, קוראים לי נועה, ואני אהיה בת חמש וחצי עוד שבוע. אמרתי
לאמא שאני רוצה מטוס ליום הולדת. היא צחקה. כל המבוגרים
האלה... כל כך לא הגיוניים, שבא לי לבכות! בכל מקרה, למדתי
היום בגן מילה חדשה: "שרמוטה". ילדים נחמדים מחוץ לגן צעקו את
המילה הזאת  אלי עם חיוך גדול על הפנים שלהם. אמרתי להם תודה.
הלכתי אל שושנה הגננת ושאלתי אותה מה זה שרמוטה. "שרמוטה זה
כש... זה דלת של מקרר, זה מה שזה! לכי לשחק עם הבובות, טוב
מותק?" המבוגרים האלה כל כך מוזרים! והגננת שלנו זה בכלל מקרה
מוזר. למשל, פעם אחת, כשהייתי קטנה, רונן, הילד עם הנמשים
שמחטט באף כל הזמן, בכה בגלל שנדבק לו מסטיק לנעל (מגיע לו!).
ואז, באה שושנה הגננת ואמרה לו "אל תבכה". הוא לא הקשיב לה.
אחרי שרונן הפסיק לבכות, היא באה אלינו ואמרה לנו "ילדים
חמודים, בראש של כל אחד מאיתנו יש סל של ביצים. וכל פעם שבוכים
ביצה אחת נשברת". אם תשאלו אותי, היא ממש לא הגיונית! איך זה
יכול להיות? כי אם באמת כל פעם שאני בוכה ביצה אחת נשברת, אז
בסוף יגמרו לי כל הביצים! איך אני אבכה אז? ומה אם זה באמת
נכון? אז יום אחד אני, נגיד, אפול ואחטוף מכה וממש, ממש יכאב
לי, אבל יגמרו לי כל הביצים, אז אני לא אוכל לבכות? בטח בגלל
זה מבוגרים אף פעם לא בוכים. נגמרו להם כבר כל הביצים כשהם היו
קטנים. אני צריכה עכשיו להיזהר לא לבכות יותר מדי. אני זוכרת,
אפילו, שכשחזרתי הביתה, סיפרתי לאבא מה שקרה בגן. הוא צחק. שוב
כל המבוגרים האלה, הם לא לוקחים שום דבר ברצינות! אבל די! נמאס
לי! הגיע לי עד כאן (שמעתי את אמא אומרת את זה פעם)! אני לא
רוצה לדבר עוד עם מבוגרים. הם ילדותיים מדי, או משהו כזה. אמא
אמרה לי שכבר שמונה, ושאני צריכה ללכת לצחצח שיניים ולישון, כי
יש מחר גן. לא אמרתי לה "בסדר", או "טוב, אמא".דווקא, שתלמד.
לילה טוב!