רן ברון ז"ל - ערב במה אחרון
צילום שחור לבן
29X21
1.4.2003
אתמול התעוררתי בבעתה מבלי לדעת למה בדיוק בשעה
0.59 אחרי יום נוראי ומעייף שעבר עלי בו נפלתי לשינה עמוקה
בחוסר ברירה, רק לאחר ארבעים ותשע דקות הודיעו על הפיגוע
שאירע אתמול לא רחוק מהמקום בו אני עובד , אמנם לא הבנתי
את הקשר אין זה הפיגוע הראשון המתרחש בסביבתי והיו כאלה
שאירעו ממש על-יד
את רן ברון אחד האנשים המקסימים ביותר שיצא לי להכיר לאחרונה
לא היכרתי ממש עד החודש האחרון , זולת ההופעת המיוחדות של צוות נזק בערבי במה
ואני לא מותיקי הבמה,
דווקא בערב האחרון ההוא יצא לנו להיתקל אחד בשני ולדבר ואפילו
לספר סיפורים חסרי היגיון אחד לשני בהחלט יצאתי מעודד ביותר
אחרי אותו מפגש מרתק וכמובן שעם שמחה חדשה בלב ,
שבועיים לאחר מכן יום שישי אחד יצא לי להיפגש עם יוסי קולסניקוב
וזואי חתלתולה באלנבי ולאחר מכן צילמנו בשינקין תמונות אקראיות
של עוברים ושבים - למרבה ההפתעה באוירה האיזוטרית של גינת
שינקין לקראת ערביים צץ לו מבין ההמולה לא אחר מאשר
רן חבוש במגבעת המפורסמת , קלט אותנו וחייך חיוך גדול של אושר
התקרב אלי וממש אבל ממש פרש את ידיו וחיבק אותי חיבוק כל כך
חזק וגדול כמו שלא קיבלתי מאדם בחיים וחזרנו על הטקס מספר פעמים
וכמובן שניצלתי את ההזדמנות בשביל לצלמו באופן לא פורמלי
אבל כמו תמיד אצל רן המרחק בין הבמה לחיים התעמעמם
והוא פצח בהופעת קידות ארוכה לכבוד המצלמה העתיקה שהיתה איתי
וכך זה נמשך מספר דקות , היתה התגודדות של סקרנים שבאו
לחזות במופע השונה אפילו במימדי שינקין
הוא הודה להם , לי , ולכולנו.
וכמו שצץ לו לפתע כולו בשחור ככה גם פנה ללכת ונעלם
היתה זאת הפעם האחרונה בה ראיתי אותו
וללא ספק הרושם והעונג שבהיכרות הקצרה שלי עימו
השאיר בי את חותמו עד סוף ימי.
ועכשיו אני די המום ולא מאמין שאפילו את האיש השמח
הזה האדם היחידי שקיבלתי ממנו חיבוק כל כך מרגש כך סתם ללא סיבה איננו עוד.
אני לא יודע אם זה המקום וזה הזמן לפרסם את תמונתו כאן כיצירה
דבר שתכננתי לעשות כאן אבל התעכב מסיבות טכניות ואילו עכשיו
אני מוצא את עצמי מספיד על אח יקר.
יהי זיכרו ברוך.
30.4.2003
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.