יעל פתחה לי את הדלת לבושה מכנס קצרצר וגופייה לבנה.
שיערה הבלונדיני היה אסוף לאחור והיה נראה שהיא עושה
ניקיונות.
"מנקה"?, שאלתי אותה.
היא השיבה לחיוב וחיבקה אותי.
"אז מה?, קיבלת שכל לזרוק את המטומטם הזה"?
"לא הייתה לי ברירה", אמרתי וסגרתי אחרי את הדלת.
ישבנו במטבח.
יעל הכינה לי קפה.
"אז מה איתך יעלי?, מה שלום אורי"?
"בלי עין הרע", היא צחקה.
היא הגישה לי את הקפה עם עוגיות.
"הדלקתי לך את הדוד, את יכולה להתקלח".
נאנחתי.
"מזל שהיה לי לאן לבוא, אחרת הייתי מסתובבת ברחוב".
"אין לך סיבה לחשוב על זה, את פה וזה מה שחשוב".
הדמעות התפרצו להן כמפל הניאגרה בקנדה ואני הזדקקתי לחצי חבילת
טישו.
יעל חיבקה אותי וצחקה.
"עוד מעט תמלאי את כל הכנרת"!
צחקתי גם אני.
"אני עוד צריכה לקחת את שאר הדברים שלי מהדירה".
יעל הציעה לעשות זאת במקומי.
"זה בסדר", אמרתי לה, "אני יכולה להתמודד עם זה".
נכנסתי למקלחת.
יעל שמה את הרדיו על גלגלצ והתחילה לזמזם.
כשיצאתי ראיתי שכל הדברים שלי נלקחו לחדר של יותם, השותף שלה,
שנסע להודו.
"מתי הוא יחזור"?, שאלתי אותה בזמן שקיפלנו כביסה והכנסנו אותה
לארון.
"מי"?, היא שאלה והמשיכה לקפל.
"יותם", השבתי.
"אם הוא יחזור את מתכוונת",
היא אמרה בציניות ואני הבטתי בה בחוסר הבנה.
"נו, את יודעת שנדפק להם הראש שם בהודו, נראה אם הוא יזכור מי
הוא בכלל".
"אני חייבת למצוא עבודה", אמרתי והתחלתי לדפדף ב"עכבר העיר".
יעל סיימה לקפל ולקחה גם היא עיתון.
"דרושה מלצרית בבית הקפה הפינתי בשיינקין", היא הקריאה לי.
יצאתי בהתחמקות מהחדר ויעל הלכה בעקבותיי.
"מה את מסתירה"?, היא שאלה.
הבטתי בה בתמימות ולא יכולתי להסתיר את החיוך המבצבץ מבין
שפתיי.
"נו"... היא שאלה
"הכרתי היום מישהו".
"מה?!, כבר?!"
יעל הייתה בהלם ואני צחקתי.
"לא יכולת לחכות יום אחד וכבר קפצת על הגבר הראשון שראית"?!
"זה לא נכון"!, אמרתי לה מהססת.
"זה הוא קפץ עליי".
יעל התיישבה בכורסה וחלצה כפכפים.
"אין לך גבולות את יודעת"?
התיישבתי על הספה.
"הייתי בחוף, הוא ישב שם ניגן בגיטרה.
התחלנו לדבר, גיא התקשר ועשה סצינות.
כמעט בכיתי והוא עודד אותי ואמר שאם בא לי לשתות קפה איזה
יום,
אני יכולה לקפוץ לבית הקפה הפינתי בשיינקין, שם הוא ממלצר..."
"איזה קטע"... היא אמרה.
"אז מחר בבוקר, את לובשת שמלה סקסית והולכת לשתות לך קפה עם..
איך אמרת שקוראים לו"?
"רז", השבתי.
"אני בכלל לא בטוחה שזה מה שאני רוצה".
התחלתי להסס.
"מה זאת אומרת"?!
היא שאלה.
"אין פה רוצה או לא רוצה, את הולכת וזהו!
את צריכה עבודה, רז ימשוך כמה חוטים ואת מסודרת".
"אני לא רוצה להיות חייבת לאף אחד".
יעל הביטה בי במבט של הנושא סגור.
"אני נוסעת לאורי", היא אמרה.
"רוצה לבוא"?
"אני אשאר כאן", השבתי.
"אל תכנסי לי לדיכאון עכשיו, את רוצה שאני אשאר איתך"?...
הובלתי אותה לדלת.
"תמסרי דש' חם לאורי"!
אמרתי, כשפתחתי לה את הדלת.
"יש שוקולד בארון וגלידה בפריזר", היא אמרה.
"קחי לך איזה סרט מההום סינמה או משהו"...
היא לבשה ז'קט.
"אני חושבת שאני אלך לישון. זה היה יום מעייף".
הקשבתי לצעדיה נעלמים במדרגות והלכתי למטבח.
בטלוויזיה היה משודר הסרט "יש לך הודעה",
עם מג ריאן וטום הנקס.
התיישבתי על הספה עם גלידה ובקבוק בירה.
אייס, החתולה של יעל, התיישבה לידי.
היה נראה שהיא בונה על הגלידה.
"יש לך טעם טוב",
אמרתי ונתתי לה ללקק קצת וניל צ'יפ מהכפית שלי.
אייס ליקקה בהנאה מהכפית והתכרבלה לידי.
ליטפתי אותה ונזכרתי בשון, הכלב של גיא.
היינו יושבים ביחד על הספה ומחכים לגיא שיחזור מהעבודה.
שון היה שומע את האוטו של גיא מחנה.
היה קם ומקשקש בזנבו לקראת בואו.
כך היה גם אתמול בערב...
ישבנו, שון ואני, על הספה בסלון.
שון היה עסוק בלאכול את נעל הבית של גיא.
אני הייתי שקועה באיזה סרט, כששון קם כהרגלו לכיוון הדלת,
נובח ומקשקש בזנבו.
קמתי גם אני.
הבטתי מבט חטוף בראי ונעמדתי ליד הדלת.
"נפתיע אותו",
אמרתי לשון וליטפתי אותו.
כמה טעיתי במי הולך להפתיע את מי...