חיוך עלה על פניה,
חיוך קטן ודק.
לא יכלה להסביר את פשר החיוך שלה,
לחייה נמתחו כלפי מעלה, חיוך רחב.
חושפת שיניים צחורות
ובת צחוק פורצת מגרונה.
חיוכה הפך לצחוק מתגלגל
ולא יכלה עוד לעצור בעצמה.
צוחקת ופניה זורחות מאושר...
על מה ולמה אותו צחוק מתגלגל שהחל בחיוך קטן?
לא יכלה להסביר את פשר האושר שהציף אותה פתאום.
אך צחוקה המתגלגל וחיוכה הרחב כבשו את לב כולם.
כל החדר נתמלא קולות שחוק וזיו פניהם המחייכים
של כל הגברות והאדונים - האירו את החדר באור יקרות
שאף נר ואף נורת חשמל לא היו יכולים להם.
וכך, מחיוך קטן, בת שחוק שהתגלגלה לצחוק גדול.
חדר שקט שופע איש ואישה -
הפך בין רגע לבליל של שמחה.
על מה? על מאומה!
והיא, עומדת לה בפינה,
מוחה דמעת אושר בודדה
שהחליקה על לחיה הוורדרדה.
לקחה נשימה עמוקה להרגיע קצב ליבה.
ובחיוך קטן על שפתיה, נדם הצחוק בקולה.
וכאשר נדם צחוקה - חזר השקט לשרור
בחדר הומה האדם, בחדר האפור.