היא ידעה משהו שאיש לא ידע.
היא ידע משהו חשוב ונורא.
היא ידעה שאסור לה לספר,
שאסור לה לדבר.
היא ידעה...
ובגלל שידעה היא היתה כה אומללה,
שלא יכלה על כך לספר
לא לאהובה ולא לאחר
על סודה האיום והרע,
על אי סדר ועל התהום הנוראה.
את כל זאת היא ידעה ולספר לכולם,
היא רצתה אך אבוי לה, מר גורלה
מר ורע יהיה לכולם
אם תספר את שיודעת היא, לעולם.
הן הזהירו אותה, ואמרו לה חזור ואמור:
הישמרי לך מלספר, היזהרי לך מלתאר
את הגורל
וזה יהיה לך לרעל הגילוי, שאותו תתארי
לעולמי עד תישארי בת נצח, בת אלמוות
והשאר, להם את תגלי ובמותם את תסבלי
כאבי חיים לנצח ולכן,
כן היא יודעת וידה מתקשה לגעת
לגלות היא לא תוכל ואותנו לא תגאל
כי היא האמת כולה, יודעת מהי גאולה.
היא ידעה הכל,
היא עוד יודעת
ואין היא יכולה
היא לא נוגעת.