פיגועים תמיד החליקו מעלי כמו חביתה ממחבת טפלון.
זו אולי אנלוגיה מפגרת, אבל אני רעב, אז תסלחו לי.
אבל את הפיגוע האחרון, אולי הכי פחות מתוקשר בשנה האחרונה..
דווקא הוא כן השפיע עלי, אחרת הרי לא הייתי מתיישב לכתוב.

הפיגוע האחרון קרה באמצע הלילה, בזמן שכולם ישנים. אז לתשקורת
אין שום סיבה לעורר בהלה, להכנס לאובר-דרייב, ולפתוח מהדורת
חדשות מיוחדת מארבע ועד לסוף המהדורה המרכזית.
הפיגוע האחרון לא הגיע אפילו לדף הראשי של העיתון, וזה הדבר
שהכי הפתיע אותי. את העיתון אני קורא מהסוף להתחלה, בסוף תמיד
יש את הכתבות הכי מעניינות, ובהתחלה כל הזבל- פוליטיקה,
בירוקרטיה, פיגועים...
במשבצת של 10X15, בערך בגודל של התמונה האחרונה שכל אחד מהרוגי
הפיגוע עם משפחתו, או עם החברה שלו, או עם החבר'ה בפאב. במשבצת
כזאת הונצח זכרם האחרון של שלושה הרוגים, אפילו תמונה לא
הייתה. מפה קטנה הראתה איפה נמצא Mike's Place פלוס 100 מלים,
ליטרת הבשר של עוד כתב זוטר שנשלח לפנות בוקר לסקר את האירוע.
שני עמודים ימינה קיבל בוקי נאה, כתב פלילי, עמוד שלם בשביל
כתבה על מצית בתי כנסת. ועוד עמוד שלם בשביל תמונה.

ובבמה חדשה, בדף הראשי, מונצח כעת זכרו האחרון של רן ברון. על
רן ברון לא שמעתי עד למחרת יום הפיגוע. אבל אותו אני אזכור
הרבה אחרי שהתשקורת תפסיק לדסקס בסיבות המדיניות והפוליטיות
לפיגוע בטיילת.
התמונה של רן נחקקה לי בראש, והפיגוע הזה. אולי הכי פחות
מתוקשר בשנה האחרונה, דווקא הוא על כל שלושת הרוגיו, הוא זה
שיחקק אצלי בראש למשך זמן מה.

לפחות עד הפיגוע הבא, עד התמונה הבאה.