"אהבה היא כמו חומר נפץ פלסטי"
היא אומרת.
"אתה יודע מה זה חומר נפץ פלסטי"
לא , אני משיב
"גם אני לא ,
אני רק יודעת שהוא עושה יותר נזק ".
היא מתרוממת באצילות
ונעלמת אל מחוץ לחדר
כשהיא חוזרת היא אוחזת בידה קרם גוף
ותקליט של ואן מוריסון ,
היא שמה את התקליט,
מתפשטת,
נשכבת ,
אני מורח אותה בקרם
מחליק את ידיי על נפלאות הבריאה האלה.
בינתיים היא נרדמת
ואני ממשך לטפל בגופה
בעדינות , בזהירות
מנסה לשחזר מתוך סרט אמריקאי שראיתי פעם
פירוק של מטען חבלה.