הלילות המשוגעים
מוטלים עייפים על המדרכות
בדרך לדירה שלה במרכז העיר.
יש לי תחושה שמכל החלונות
המוארים
יצאו עוד מעט אנשים שבעים וידרשו בשלומה.
אני עוצר בכספומט בהרצל,
מישהו עומד שם
מנבל את פיו כנגד אחר שדפק את מכוניתו.
"מנחם זה לא מתאים לך "
צועקת אישתו
והוא מתעצבן עוד יותר
הוא בסך הכל רוצה לפרוק
את האש שמשתוללת לו בבטן -
הבוס שיורד עליו במשרד,
הילד שנכשל שוב במתמטיקה ו"לא יצא ממנו כלום",
התסכול המיני,
הכסף שאין לו.  
אישתו ממשיכה לצעוק "מנחם בוא נלך, זה לא מתאים לך"
מנחם מקלל ואחר כך נכנס לאוטו ונוסע.
אני ניגש אל המכשיר
מברר את מצב החשבון
מוציא כסף, ומחליט לקנות
בקבוק מהיין האהוב עלייה.