הם היו כלואים מאחורי הסורגים מיום היוולדם, זה משהו גנטי,
הוריהם והורי הוריהם חיו בשבי.
כמו שבהודו אתה נולד לתוך כת שלא תצליח לצאת ממנה - ככה הם.
תנאי השבי שלהם היו טובים, חדר ענק כדירת פארטר, אוכל ושתייה
כאוות נפשם, חופש לעשות אהבה בכל עת ומכל מצב, במיוחד אהבו את
חדר החושך המרופד המקום האינטימי שלהם, שם אהבו להתבודד.
למרות היותם כלואים היו מציצים לעולם שבחוץ, שומעים קולות של
שימחה מה שהביא להם רצון עז  לצאת מהשבי ולראות את הנעשה בחוץ
וליהנות מהצחוקים הבדיחות והשירה.
הם היו מביטים בשוביהם ואומרים להם, תנו לנו חופש, תנו לצאת
לפחות על תנאי, אבל אלו היו מתעלמים מהבקשה ורק דוחפים להם
אוכל, כאילו אוכל זה הדבר היחידי שיש בעולם.
לה קראו פולה ולו קראו פאבלו, הוא היה שר לה מחבק ומנשק אותה
ועושה הכל על מנת להנעים את זמנה על מנת שלא תחוש את היותה
בשבי. לפעמים היה שומע מחיאות כפיים וקולות של התלהבות משירתו,
והיא הייתה נצמדת אליו באומרה " יום אחד נהיה בחוץ ואתה תשיר
למעריצים שלך".
אכן יום אחד בהיכנסם לחדר החושך גילה פאבלו קרן אור החודרת
מבעד לגג העץ, התקרב ובחן ומצא שהגג רופף ונפתח. "פולה פולה
בואי מהר", קרא לה, "הנה ההזדמנות שלנו לברוח". היא השיבה לו:
"אתה יודע שבחוץ אין ארוחות חינם אולם אני תמיד אלך אחריך,
מטורפת עליך פאבלו יקירי".
כך יצאו פאבלו ופולה להרפתקה של חייהם.
בעת הגשת ארוחת הצהריים גילו את היעלמם, מיד בצרחות הזעיקו את
כולם והחלו לחפש אותם בבניין, במקביל הדפיסו מודעות מבוקשים
ענקיות עם השמות שלהם וטלפון להתקשרות ופיזרו בכל האזור, על כל
בית וכל עץ. והנה מייד הסלולרי מצלצל: "כן ראינו את פולה
ופאבלו מסתתרים באתר הבניה".
מיד החלה ריצה מטורפת לאתר הבנייה, התפרסו על פני השטח והחלו
לעלות קומה קומה דירה דירה, אולם גם בהגיעם לקומה השישית הזוג
לא נמצא. ושוב טלפון: "ראו אותם במרפסת של דירה עשרים ושמונה
מתנשקים כאילו אין להם אלוהים". שוב ריצה מטורפת אולם מה רבה
האכזבה כאשר בעלי הדירה אמרו להם: "לא אין אצלנו שום פאבלו
ופולה, תנסו בדירה ממול". התדפקו על הדלת ואכן פתחו להם שכנים
נרגשים, "כן הם היו פה אבל מיד כשהבחינו בנו נמלטו לבנין ממול,
לדירה עם העץ במרפסת". כאשר הגיעו אמרו שראו אחת מהם שם
והשכנים אף סגרו את היציאות, בינתיים ארגנו את האמצעים
ללכידתם, אולם בהביטם אל השיח רק פולה הייתה שם מצונפת ורועדת
מעייפות, הושיטו  יד אל הסבך לתפוס את פולה והנה ביד היה פאבלו
עם המקור האדום, אחריו תפסו את פולה כמובן.
פולה הספיקה להוציא אנחת רווחה, "הביתה סוף סוף פאבלו,
הביתה".
זוג תוכי אהבה שיצאו לבחון את טעמו של החופש העדיף בסופו של
היום את הכלוב.