[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עבר כבר חודש מאז שלא הייתי שם אז ירדתי לפאב בשכונתי כדי
להיפגש עם האנשים ולדבר עם יוני, כמנהגי משכבר הימים.
יוני היה שם ברמן שהתחיל לעבוד שם בגיל 13, עקב בעיית הכנסה
כלכלית למשפחתו.
אני ויוני הכרנו מהתיכון, והוא עזר לי לצאת מהבואה שהייתי בה,
למצוא כוסיות ואף זיונים.
הבנאדם לימד אותי הכל, מלרקוד במסיבות ועד לפתוח חזיות. הכל!
הקיצר, היום אני אחרי צבא, בן 22, סטודנט למדעי המדינה, רווק
וחי בדירה משלי קרוב לפאב.
נכנסתי לפאב, ניגשתי לבר וחיפשתי אחרי יוני. אבל הוא לא היה.
מה שהיה יותר מוזר הוא שהפאב היה כמעט ריק, והושמעה בו מוזיקה
של פסנתרנים אמריקאים, שיושבים ליד הפסנתר שלהם, בבר טיפוסי
אמריקאי.
טיפוס מפוקפק שישב לשמאלי ולגם כוס ערק, מלמל מילים בשפה זרה
וביניהם שמעתי שלוש פעמים את המילה "יוני". נגעתי לו בכתף עם
יד ימין שלי, הוא הסתובב באיטיות שיכורה לכיווני ויכלתי להבחין
בדמות מוכרת פחות או יותר, עגלגל כזה, מלוכסן מעט, וחייכן. זה
היה בודהה.
אני חשבתי שאיבדתי כבר את הפיקחות שלי ועוד לא הספקתי לשתות,
אבל אחרי הטפיחה הידידותית שהוא הכניס לי, התחוור לי שהוא כאן
איתי.
"מה לעזאזל עושה בודהה בפאב, באמצע ת"א? " שאלתי בפליאה
"באתי הנה כדי למצוא את האיש", סינן בודהה והוריד את מה שנישאר
מהערק בשוט אחד.
"אפשר לדעת מי זה האיש הזה?", שאלתי שוב
"אני חושב שקוראים לו יוני... יוני כתר" אמר בודהה בחיוך של
אחד-שמאד-מרוצה-מעצמו
"ואללה, גם אני מחפש אותו! למה אתה צריך למצוא אותו?" הסיפור
החל לעניין אותי
"אוהוו.." אמר בודהה, "הוא חייב לי הרבה, הרבה מאד..."
"מה, מה הוא חייב?,"
אחרי ששאלתי את השאלה הזאת הייתי בטוח שבודהה יתעצבן על כמות
השאלות אבל הוא השיב בחיוך:
"נתתי לו בצעירותו, מעיין כוח קסם מיוחד שהוא אמור להחזיר לי
אחרי שהוא ישלים את המשימה שלו"
הזמנתי מהברמנית שעבדה שם כוס טקילה, אני אוהב לשבת ולדבר אחרי
שיש לי כוסית אחת או שתיים בראש.
הרמתי את הכוסית כדי לשתות ופתאום, בתנועה זריזה, שלף בודהה את
הכוס מהיד שלי ואמר:
"אני צריך שהנהג יהיה פיקח!"
" מה?, מה לעזאזל זה קשור אליי?, אני לא יהיה הנהג שלך, יש לי
מה לעשות היום"
"אין לך!, התכוונת לשבת פה ולהריץ קטעים עם חברים שלך, ולעומת
זאת אתה יושב איתי"
נשענתי מעט אחורה וחשבתי על זה קצת... פאק, הוא צודק, אשכרה
אין לי מה לעשות הלילה.
"אתה צודק.." החלטתי, " אוקיי- אני יהיה הנהג שלך, אבל הדלק
עלייך!" אמרתי, וראיתי איך הוא מוריד את הטקילה שלי, ופושט
חיוך מאוזן לאוזן...

יצאנו מהפאב והתקדמנו לגרוטאה שלי, שבודהה קרא לה מכונית.
נכנסתי מהדלת הקדמית וגילית שבודהה כבר יושב שלו במושב שליד
הנהג, שמח ועליז.
הייתי צריך לחמם קצת את המנוע של הרכב וזה לקח המון זמן,
בינתיים בודהה החל לספר לי סיפורים על סין ועל המזרח הרחוק, עד
שזה יצא לי מכל חור אפשרי, והרכב התניע.
בודהה כבר היה חגור, הוא טען שהפרסומת שיש בטלוויזיה זעזעה
אותו לגמרי, מאז ומתמיד הוא היה חוגר, אבל עכשיו זה אוטומטי-
איך שבודהה מתיישב, כבר שומעים את ה"קליק".
בודהה החל לברך על הרכב בשצף של מילים מזרחיות נעימות לאוזן,
ומחוג מד הדלק החל לנוע כלפי מעלה.
"מה זה?" אמרתי לו "מה קורה פה?"
בודהה אמר שהוא עשה נס על המכונית שלי ועכשיו יש לה דלק
אין-סופי ושאני לא יצטרך למלא יותר בתחנות. כמעט חיבקתי אותו
אבל החלטתי שעדיף שלא.
נזכרתי בשיחה שהרצנו ליד הבר ושאלתי אותו - "איזה משימה עשה
יוני?"
התא-כפפות שלי כנראה עניין את בודהה מאד, כאשר סיים לנבור בתא
אמר לי, "את זה אני לא יכול לספר לך..."
"אז תן לי קצה חוט" אמרתי "איפה הוא יכול להיות"
"הוא עדיין לא הספיק לצאת מת"א"
חשבתי קצת והחלטתי לנסוע לתחנה המרכזית. השעה כבר הייתה 12
בלילה והכבישים ריקים יחסית,
מפעם לפעם יכלת להבחין בכמה צעירים מתגודדים ומתרפקים על דלתות
מועדונים, בעיקר של רגאיי וראפ, כי זה מה שיש באזור.
בודהה שאל "איזה מוזיקה אתה אוהב?"
עניתי לו שאני אוהב ג'אז ורגאיי וכאלה..., הוא הוציא מהתיק
הקטן שנסחב אתו, קלטת של בוב-מארלי
ודחף אותה לטייפ, מה שהפך את הנסיעה לקצת יותר נעימה...
השעה כבר הייתה 1 בבוקר והגענו לתחנה המרכזית. קבענו להיפגש
ליד המכונית בשעה 2 חצי, והתפצלנו. עליתי לקומה האחרונה וסרקתי
אותה, אך אין זכר מיוני. המשכתי בקומה שלפניה, שם עצרה אותי
בחורה כבת 20, גוון עורה היה שחור, והיא הייתה לבושה באופן
פרובוקטיבי במיוחד.
היא תפסה אותי והחלה לנקוב במחירים שונים לפי תנוחות שונות-
ואמרה שתסדר לי הנחה וכ'ו, אמרתי לה שאין לי זמן בכלל ושאני
מחפש מישהו חשוב. היא הלכה לצד והתחילה לבכות, לא היה לי נעים
אז נשארתי לשבת לידה - שאלתי אותה לגילה המדויק , היא הייתה
כבת 16.
"בת שש עשרה וכבר עוסקת בזנות?" נזעקתי.
"כן..." הא ענתה בבכי
לא ידעתי אם להאמין או לא - אחרי הכל אנחנו בת"א, אז נתתי לה
שטר של 50 והלכתי משם.
היא קמה על רגליה וצעקה משהו. הסתובבתי מהר וראיתי אותה נעלמת
בתוך ענן עשן ירוק
"מה לעזאזל?" צעקתי ורצתי  לכיוון העשן, אבל היא נעלמה כאילו
העשן בלע אותה.
הייתי בשוק ולא ממש ידעתי מה לעשות רק אחרי רבע שעה התעשתי
סופית וחזרתי לעיסוקיי.
המשכתי לחפש את יוני וכבר נעשה  2 וחצי, לא מצאתי אותו וחזרתי
לרכב.
בודהה הגיע לרכב 5 דקות אחרי, סיפרתי לו מה קרה לי והוא אמר
שזה סימן טוב, שיש בנפאל הרבה מיקרים כאלה והם מסמלים שמשהו
טוב הולך לקרות. התנעתי ת'גרוטאה המשכנו להסתובב בת"א.

השעה שלוש בבוקר ואני מתחיל להתעייף, לפתע אנחנו רואים איזה
מקום עם אורות צבעוניים ומוזיקה נחמדה שבוקעת משם, החלטנו
לעצור להתרעננות, גם בוב-מארלי בדיוק נגמר בטייפ, והלכנו למקום
הזה.
התחוור לנו שזהו בר קטן במרכז ת"א המכונה בשם בר-באבא, על שם
הדמות הורודה מספרי הילדים.
נכנסנו לתוך בר-באבא והתיישבנו מול הבר, הייתי המום לגלות את
אותה בחורה מהתחנה המרכזית שעובדת שם, היא זיהתה אותי והגישה
לי כוסית של משהו עם אפטר-שוק, אבל בודהה חטף את הכוס והוריד
את המשקה בוואן שוט. - לא האמנתי למראה עיניי, הוא הוריד כוסית
שלמה של קוקטיל עם אפטר-שוק ונישאר עומד. מחאתי לו כפיים
"פששששששש כל הכבוד אחי - אני לא יודע איך שרדת את זה אבל כל
הכבוד לך"
בודהה פרש את החיוך שלו שוב ואמר: " אחרי שאני מוריד בערב
ממוצא 15 כוסיות של פליימינג-לימבורג'יני, כוסית אחת קטנה של
אפטר שוק היא משחק ילדים"
לא ממש ידעתי על מה הוא מדבר אבל תיארתי לעצמי שזה יותר קטלני
מהאפטר-שוק המוכר.
הברמנית הבינה והגישה לי מיץ תפוזים טבעי. בזמן שהיא מזגה אותו
לתוך הכוס בודהה שאל אותי בלחש אם זאת הבחורה שראיתי בתחנה.
אמרתי לו שכן, שהיא ניראת בול אותו דבר, הוא צחקק קצת ואמר:"
כוסית אה?"
"בת שש-עשרה יא סוטה" הבטתי אליו
"אז מה, היא עדיין כוסית" קרץ כמו אשמאי זקן
צחקתי קצת ונזכרתי בזמן שהייתי אני בן 16, זאת הייתה הפעם
הראשונה שהייתי עם מישהי.
זה היה בתקופה שהייתי ראפר מגניב וקשוח. היה ערב, ויוני סידר
לי מישהי למסיבה באיזה מועדון ראפ.
הייתי איתה קצת והיא הייתה חמה אש!, תוך 20 דקות היינו בחוץ
מתמזמזים לנו, חזרנו אליי הביתה ו...
פקחתי את עיניי והבטתי בבודהה, "חייבים למצוא את יוני" אמרתי
לו.
"יאללה בוא נזוז"
"הוא עבר כאן קודם, מדובר על יוני כתר, נכון?" אמרה הברמנית
בחיוך
אני ובודהה אמרנו בפליאה "כן!" וחייכנו
"הוא ישן אצל חברה שלי"  אמרה זאתי
בודהה התעורר "איפה היא גרה?" שאג עלייה.
היא נבהלה קצת וגמגמה את הכתובת
"יפה! בוא ניסע לשם" אמר בודהה
הרגשתי לא טוב בקשר לברמנית והתנצלתי מספר פעמים מולה, אחרי
שבודהה עזב את הבר.
התיישבתי מול ההגה ונסענו משם במהירות.
הגענו תוך 40 דקות לביתה של החברה של הברמנית ודפקנו על הדלת.
את הדלת פתח יוני.
יוני היה עייף מאד, הערנו אותו בשעה 4 וחצי בבוקר, לבש בוקסר
וחולצה קורעה כמו איזה קיבוצניק
ולא ממש הבין מי אנחנו ומה מעשינו.
"יוני?" בודהה אמר בהחלטיות
"אוי לא!" התעשת יוני
"כן" אמר בודהה בקול, " באת לקחת את החובות שלך"
נערה כבת 18 יצאה, לבושה גם היא בפיג'מה, לעברנו
יוני סינן לה לחזור לחדר אבל היא התעקשה ליראות במה מדובר
"אתה השלמת את המשימה שלך" פתח בודהה בקול " ואני רוצה חזרה את
מה שמגיע לי"
"מה הייתה המשימה שלך?" שאלתי
"עזוב אחי...עדיף שלא תדע..." אמר יוני בשקט ומבוכה
התעצבנתי בטירוף "לא נסעתי ברכב שלי עם בודהה כל הלילה כדי
לשמוע 'לא', ספר לי למה אני כאן עם בודהה" אמרתי בכעס
יוני הציע שתחילה נשב בסלון, התיישבתי בסלון של הבחורה שהתגלתה
כחיילת שזה עתה התגייסה.
שמה היה ימית, היא הייתה גבוהה יחסית וגם נראתה לא רע בכלל.
את יוני היא פגשה בפאב שלנו והיא התחברה אליו מייד, לא עבר
הרבה זמן והם עברו לגור ביחד
הסלון היה מרוהט בפשטות: מזנון קטן, שולחן נמוך, איזה פוף ישן
וכמה כיסאות פלסטיק
שאלתי שוב את יוני: "מה הייתה המשימה שלך?"
יוני התחיל לגמגם ואז אמר: "אני לא באמת בן אדם"
חייכתי ושאלתי שוב "מה הייתה ה-פקינג משימה שלך?"
יוני התחיל להסביר לי:
"תיראה גבר, אני לא אדם רגיל, אני מלאך ואני עובד אצל בודהה
שהוא יד ימינו של אלוהים.
אלוהים נתן לבודהה להיות אחראי על המלאכים ואני נשלחתי מטעמו
של בודהה לתקן משהו.
המשהו הזה..." הוא דיבר לאט "זה אתה!"
"אני?" שאלתי בפליאה
"כן אתה", אמר בודהה והחל לגרד את הבטן שלו
"מה זאת אומרת?" שאלתי שוב
"זאת אומרת שאתה היית לוזר לא יוצלח כשהייתה בן 12, וביקשת
ליום ההולדת שלך להיות ילד מגניב אז אני נשלחתי משמיים בדמות
של יוני כתר, והתחברתי אלייך בתיכון כדי להפוך אותך לילד
מקובל, וזאת עשיתי ע"י זה שגרמתי לך להאמין בעצמך.
לדעתך אני לימדתי אותך המון אבל את הכל אתה למדת בעצמך, גילת
שכשאני לצדך יותר קל לך להיות משוחרר ולצאת מהבועה שלך.
אבל עכשיו בודהה בא לקחת את הכוחות שיש לי, את כל הקסמים שלי
ולגמור את השהות שלי כאן"
ימית הביטה ביוני ואחר כך קפצה עליו, חיבקה אותו וצעקה על
בודהה שיצא לה מהבית, שיוני לא הולך מכאן.
בודהה חייך ואמר לה שהוא לא מחליט על זה - "אלה הוראות מגבוה"
.
"לא מעניין אותי" צעקה ימית, "עד שמצאתי מישהו, גם אלוהים לא
ייקח לי אותו!"
התפתח קרב צעקות בין שלושתם ואני לא ממש ידעתי מה לעשות באותו
רגע, הכל היה מבולבל והשעה הייתה כבר איזה 5 בבוקר של יום שבת.
קמתי מהכיסא פלסטיק ונעלמתי בתוך הצעקות של שלושתם לכיוון
הדלת.
אני לא יודע מה הרגשתי באותו רגע, יכול להיות שלא הייתה לי
תחושה. פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה.
כבר התחיל היום והיה אפשר ליראות את השמיים מתבהרים ונעשים
כחולים לאט לאט...
התנעתי את הרכב ויצאתי משם חזרה לבית שלי.
בדרך עצרה אותי שוטרת תנועה.  נתתי לה את הרשיונות כשעל פני
חיוך גדול מצד לצד.
היא שאלה לפשר החיוך ועניתי לה "הכל כאן בזכותי, אני הצלחתי
בחיים שלי לבדי".
היא לא ממש הבינה אותי ואחרי בדיקה שגרתית החזירה לי את
הרשיונות שלי.
חייכתי ונסעתי משם לים ליראות את הזריחה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
i have a dream








hertzl


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/03 2:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יואל שמאי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה