[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ערה"ש תשס"ב- כל המשפחה מתכנסת אל שולחן האוכל, לאחר שכל אחד
מבני המשפחה היה עסוק קודם באיחולים ובברכות אל חבריו
ומקורביו, מי במחשב ומי בטלפון וכוונת כל הברכות היוצאות מן
הלב לאחל לכולנו שנה עתידית טובה יותר מזו שחלפה, דהיינו,
ברכות מטבען להביע אופטימיות ולקוות שיהיה לי , לך, לכולם טוב
בחיים כאשר " הטוב" הוא יחסי ואינדיבידואלי אצל כל אחד מאתנו.
ומשנסתיימו האיחולים, הברכות והתפילות ובני המשפחה מתפנים
למלאכת הלעיסה, נתקלו עיניי בחברי הטוב ביותר במשך 12 השנים
האחרונות. השנה החולפת הייתה קשה עמו מנשוא שכן לפני מספר
חודשים התגלתה בגופו מחלת הסרטן הממאירה. זוכר אני את היום בו
נתקבלו תוצאות המעבדה הפאתולוגית אשר הפילה עליי את הבשורה
המרה שימיו קצרים ומאותו יום , למעשה, הוא חי על זמן שאול.
סירבתי לקבל את הבשורה מבלי להתמודד בה ואף כי נאמר לי כי
הסיכויים מועטים, הקרבתיו על שולחן המנתחים, תחת איזמלם,
הגידול הוסר, מצבו הכללי השתפר ואף הוטב בלי הכר, אך החששות
מגרורות חילחל בכל רגע. בימים הקשים ההם שיתפתי את גולשי
"תפוז" בכל רגעי החברות מאז היכרותנו, באהבתי אליו, בחששות
מהצפוי ובתפילות להחלמתו.
אעפ"י שחוות-דעת המומחים הייתה פסימית , הלך חברי והתחזק ונדמה
היה כי שוגים הם בהערכתם ועובדה כי הוא איתי כאן היום, ערב ראש
השנה תשס"ב, יושב לידי, מסתכלים אנו אחד בעיניי השני כאילו
אומרים: "הנה למרות הכל ניתנת לנו הזכות להמשיך להעניק ולקבל
אחד מהשני....ומודים על כל רגע של להיות ביחד..."ובאותו הרגע
בו עינינו מצטלבות שולח אני ידיו לפניו, פוכר ראשו בשתי כפות
ידיי ומתכוון להעניק לו נשיקה לקראת השנה החדשה ואני שואלו
בקול, בנוכחות המסובים: "תגיד , חמוד שלי, תהיה איתי גם בראש
השנה הבאה?" והוא רק מביט אליי בעיניו המביעות אהבה מהולה
בתוגה.
לא שציפיתי לתשובה על שאלה כזאת מטומטמת ודווקא מכיוון שלא
ציפיתי, הייתה התשובה הנוראה אשר קיבלתי כחנית הננעצת בלבך ללא
כל התראה מוקדמת. באצבעות ידי הימנית המלטפות על לחיו הרגשתי
בבלוטה ענקית בלסתו אשר מהווה את ההוכחה שהזמן השאול הולך
ומתקצר-הוא לא יהיה איתי כאן בשנה הבאה !!!ובשעה שכולם סביבי
מחייכים ומקווים, אני יושב ומוחה דמעה מעיניי על חברי שסופו כה
קרב ואין לעיל ידיי להושיעו....גזר הדין קרב... והיו אלה כמה
מילים על כלבי היקר, "אמיגו", אשר מלווה אותי 12 שנים והוא
אחרון השלישייה המפורסמת, "עוז, גאלה ואמיגו" מסיפור "הכלבים
בחיי". ("גאלה" מתה רק לפני שבועיים באופן האלגנטי והאצילי
ביותר- הלכה אל השדה הקרוב והשיבה נפשה לבוראה בלי להטריחני
כלל....)

17/09/01

בימים אלה חלה תופעה מעניינת של נסיגת הגידול אשר הגיעה לממדים
מבהילים והנה בתקופה של שבועיים כמעט נעלם לחלוטין. האם הטבע
מפתיע? האם תפילותיי נענות? - לא לי הפתרונות....לי רק השעות
היפות איתו.

27/01/02

הסרטן , אכן נעלם כלא היה אך באפריל 2002
נפרדות דרכנו בחצות היום, כאש 'אמיגו' נתקף באירוע מוחי, כאשר
הנו כבר בן 15 שנים, ותוך שעתיים מחזיר נשמתו לבורא ואני....
בוכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מי שנוסע
באוטובוס בתווך
הגילאים
22-65
הוא לוזר!







יגאל עמיר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/03 2:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה