[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמית רז
/
לשחרר את גן-עדן

 פרץ הגעגועים קרא דרור בבוקר ההוא, שניות אחדות לאחר שהחדרתי
את כרטיס האשליות לחריץ המתאים לכך. פעולה שגרתית במחוזות
גן-העדן,גם אם לפעמים היית זקוק לסירה כדי להשיג את אותו חריץ.
יותר לא ראיתי אותו הוא נבלע ונעלם בין חבריו, השייכים לאלו
המתעלמים מהקו הקטן, לאלו המסרבים לשחרר את גן-עדן. ממש כשם
שבבוקר הינך מסרב להשלים כי מציאות הלילה אינה אלה עוד חלום.
מולי גוש מתכת קר וחסר-רגשות וכל שיש לו להגיד לנחמי מסתכם
במילים ספורות,  'מצטערים ,אנא גשי לסניף הבנק הפרטי'...

 אך לא כאן שרויה לה הבעיה הרי בודאי שמעתם לא פעם איש זקן,
או בתיאורו העדין, בעל ניסיון חיים עשיר, אומר: "כסף זה לא הכל
בחיים" ואומנם משהו נוסף חסר, לעטוף הכל בשטרות הנייר יהיה
פשוט מידי, מתחמק, הכלום הזה שמתפשט בפנים... אוי, כמה אהבתי
לעשות כלום בגן-עדן, היינו יושבים ודנים שעות במשמעותו העמוקה
של הכלום,  חשתי מלאה בכלום הזה ואף שלמה ומאושרת.

 שנים בתנועה, בצבא, אפילו בבית-הספר רומזים לך להיות מתחשב
ואכפתי, אידיאולוגיות שלמות בנו על זה, תמיד מחייך ועוזר בשם
הערכים, רעיון יפה. רק שם בגן-עדן אתה שב ונזכר במצבך הטבעי,
שובר חומות ומשחרר לחופשי את יצר האגואיזם שהוחבא ונח לו שם זה
שנים רבות. הוא לובש גוון עדין ומסתובב לו בראש מורם מבלי
שתחושות האשם יצילו עליו והנה אתה שוב נאמן לאתה עצמך
ורצונותייך בלבד. וזה לא שלא עזרתי בכלל, כשהיה צריך גם אני
שטפתי וניקיתי מהחול הלבן. את 'חוק העומד' קיימתי תמיד (אם קמת
לעשות דבר מה זכותם של שאר הנוכחים להטיל עלייך משימות דחופות
כמו שוקולד, דולסה דה לצ'ה, לכבות ולהדליק את האור), השתדלתי
להקשיב ולשמח בכל הזדמנות, אבל לא תמיד לעשות אפילו דברים
קטנים בין חברות בנות כמו להתלוות לשירותים או לקניות, חובת
החיוך והסבבה גם היא אינה קיימת, אם תרצה לספר תמצא למי אך אם
לא, לא יטרידו אותך שוב ושוב בשאלת ה'מה קרה?' לא תמצא את עצמך
מתרץ בעייף קצת אפילו שאתה עדיין יכול לחוש את הפוך מסביבך.

 כמעט אף-פעם לא הייתי לבד אבל יותר מאי-פעם חשתי חושבת,
מתלבטת, מחליטה, עושה, לפעמים מתחרטת, בעצמי. הרבה מיתוסים
נפלו וקמו ונפלו מחדש. היה את כל הזמן שבעולם להתעסק בשטויות
החשובות. אם יש משהו שלא היה חסר זה זמן.
כמה חבל כי תמיד הינך לומד להעריך מקום, תקופה רק בהיותך בחצי
הדרך חזרה ואז, כמה קשה, ויצדיק אותי בוודאי כל מי שחש חופש
אמיתי אי-פעם בחייו, כמה קשה, לשחרר את גן-עדן...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום תלשתי שערה
מהאשכך.


זה כאב.


לא מומלץ.


תתמקדו בתלישה
מלמעלה אם אפשר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/5/03 11:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית רז

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה