כל פעם שהשם שלך עובר בראשי זה כמו תותח שהורס כל מחשבה שהייתה
קיימת שם באותו רגע,
כל טיפת היגיון שהייתה בי פשוט נעלמת שהשם שלך מתהלך בגאון
בתוך ראשי ותופס את כל תשומת הלב, מתחילות רעידות קטנות כאלו
בבטן שנמשכות לצמרמורות לכיוון הכתפיים, והלסתות חזק חזק אחת
על השנייה, כמו שהיינו, רק שהן עדיין לא התנפצו ופוררו אחת את
השנייה.
וזה לא פשוט, כי כל מחשבה שעוברת, איכשהו אני מצליח לקשר אותה
אלייך, לא משנה עד כדי כמה מטומטם הקשר, הוא יתקיים, וישגר את
השם שלך לכל פינה בראשי האומלל.
ואם אני לא מפסיק את זה בכוח ובהטעיה עצמית, זה נמשך יותר מדי
זמן וגורם לשיתוק טוטאלי.
הזמן לימד אותי טוב שזה חשוב לקחת הכל בפרופורציות ובהגיון,
אבל מה ההיגיון במצב כזה???
איפה הקשר? הרי אני איתי, וזה הכי חשוב, ואם זה לא יספיק לי,
אז מה זה אומר עלי?
מזל שיש את הפרופורציות לתרץ לי שההרגשה הזאת היא יותר מדי,
וזה ישר מנחית אותי חזרה למציאות,
הלא כ"כ עגומה יש לציין,
כי אני איתי :) וזה הכי חשוב! (הטעיה אמרתי?)
עד ששוב השם שלך יעבור לי בראש, טפו טפו טפו בלי עין הרע.