ילד צעצוע תקוע בחדר
נתקע בקיר מתהפך וחוזר אחורה
מתקיים בתוך רובד דק של שפיות
שגם הוא מתוח כי סוחב הוא עליו
את כל קשרי עם המציאות.
ומדי פעם ארועים אלו או אחרים מסבים את דעתי
אך לשניות מתוך עולמי המיוחד והמונוטוני,
ורואה אני את המציאות האמיתית וחוזר לחדרי,
לקירות המוכרים שכ"כ הרבה פעמים נתקעתי בהם
וסבתי על צעדי, כ"כ ממכר הריח, הצבע, המגע המוכר.
האבן החזקה שלא תזוז לעולם רק אם ארצה בכך.
החוסר השפעה מבחוץ שאופף את החדר, מצליח לשמור עלי
שפוי, על אותו רובד חלקלק, ברעש נפשי מכל צד מצליח לאזן
את עצמי על פס שפיות צר זה, כל עוד הוא נשאר לי,
והחדר האטום מגן עלי מפני העולם החיצוני
שדחף אותי לאותו פס דק, מלבוא ולחתוך את טיפת האחיזה
האחרונה שלי.
את זה אני רוצה לעשות לבד.