שלומית עומר / במאיידנק |
מוות. הקירות כאן ספוגים מוות.
אתה משפיל מבט ומחבק את הדגל-
לא, לא מוות. חיים.
במשרפות, כולך רועד.
אתה נושם את המוות, הוא נמצא באוויר.
אתה מתפלל, מתחנן, אלוהים!
לא, לא מוות. חיים.
אבל מול הר האפר,
התקווה נעלמת, אלוהים מותירך לבדך.
אתה יודע,
היו בנים, אמהות, אחים.
משפחות היו, אהבה וחיים!
מול הר האפר,
אתה מישיר מבט אל המוות
ויודע.
להם לא עזרו
לא תפילה, לא תחינה, לא אלוהים.
נכתב בעקבות מסע לפולין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|