אני הולכת
לאט לאט
בשביל האבנים האדומות
אבנים קטנטנות
כמעט בלתי נראות
רק הרעש
חיכוח האבנים זו בזו
רק הרעש הוא שנשמע
מורגש

אני הולכת
לאט לאט
בשביל האבנים האדומות
מסתכלת סביב
ביתנים עתיקים עדיין עומדים
וביניהם
יש הריסות
ואל ההריסות מובילות מדרגות
מדרגות היורדות מטה
ושם, אין עוד דבר
רק הזכרון של משהו שאף פעם לא חווינו
רק הזכרון

אני הולכת
לאט לאט
בשביל האבנים האדומות
וחושבת
על היום
על מחר
עליך
ועלי
על השמים
על האדמה
על החיים

אני הולכת
לאט לאט
בשביל האבנים האדומות
ותוהה
מתי כל זה התחיל?
השנאה
האהבה
החיבה
התעבה

אני הולכת
לאט לאט
בשביל האבנים האדומות
ויודעת
שזה לא יגמר
שהכל סובב
סביב אותה שנאה
סביב אותה קנאה
סביב כל אותם דברים
שעושים אותנו - בני אדם!