ליל הסדר אצל סבא וסבתא שלי עם כל המשפוחה, היה כהרגלו משעמם
ומשמים.אומנם, סבתא שלי הכינה ארוחה לתפארת, הקריאה הייתה
מגוונת (כל אחד הקריא בתורו, ומשום מה כשהגיע תורי להקריא את
הקטע של: "שדייך צימחו...", מאוד התביישתי. לו רק היו יודעים
איזה חומר אני מקריאה בנוכחות נרחבת יותר...) ואפילו היין היה
ראוי לשמו, אבל- עקב גילי המתקדם, לא זכיתי לתור אחר האפיקומן
וסתם לא היה לי מצברוח בשמיים. את סעודת החג סיימנו בעשר
בלילה, צפינו קצת בטלביזיה ושוחחנו את השיחה הרגילה של הדודות
הפולניות (ולא משנה מה המוצא האמיתי שלהן) כמו: "מה את עושה
בחיים?", "מה תלמדי ומתי?", והשאלה הבלתי נמנעת: "יש לך חבר?
למתי את מחכה? לגיל        40? ...".
לאחר מכן כל הבית פרש לשינה לקראת הקמפינג המיועד למחרת.שינתי
נדדה מספר שעות, והתהפכתי על משכבי- לא הצלחתי לישון ולא היה
לי מה לעשות או עם מי לדבר.לפתע, צץ רעיון במוחי- הרי היום זה
ערב פסח, ואורח מיוחד אמור להגיע היום לבקרני- אליהו הנביא.

כשחושבים על זה, זה פשוט מעצבן שלנוצרים יש את סנטה קלאוס ולנו
יש רק אליהו הנביא. סנטה מביא מתנות- אליהו משתכר. סנטה בא
בדרך מיוחדת ומקורית- דרך הארובה ואליהו דרך הדלת (ואפילו
צריכים להשאיר אותה פתוחה...).סנטה בא עם מרכבה אקסקלוסיבית
רתומה לאיילים בשלג, אליהו בא בשיא החום על איזה חמור עלוב.
בכל מקרה, החלטתי שאליהו הנביא ודאי עמוס בעבודה בערב החג, אך
למרות זאת השתוקקתי לראותו. על דלת ביתי בצפון הרחוק הדבקתי
ציור של מפה איך להגיע לבית סבתי כדי להקל עליו למצוא אותי
ושלא יחשוב שברחתי.מאחר ואם ילד נוצרי רוצה שסנטה יבוא לבקרו
עם מתנות הוא צריך להיות ילד טוב, אצל סנטה הפיתוי הוא מעט
יותר קשה, החלטתי שגם אני צריכה להיות ילדה טובה.

קמתי ממיטתי באישון הליל, התלבשתי במיטב מחלצותיי התחתוניים
(כתונת לילה סקסית עם תחרה שחורה) והתיישבתי בתנוחה מגרה בסלון
כשדלת הבית פתוחה  לרווחה (כמעט כמו רגליי), ועל השולחן הזדקפו
שתי כוסות מכסף גבוהות המכילות יין מבציר טוב והבקבוק לידן.
אפילו הנחתי לידן בקבוק שמפניה וקערית זיתים למקרה ואליהו אנין
טעם, או שסתם יתחשק לו לגוון.ישבתי על הספה  הפונה עם גבה כלפי
הדלת בדממה כשרק שתי עיניי מציצות, כדי שכשאליהו יכנס, הוא לא
יבחין בי.המתנתי שעה. המתנתי שעתיים.בדיוק כשהעייפות החלה
להכריע אותי- שמעתי קול צעדים מטופפים על מדרגות הכניסה
ומתקרבות. למיטב ידיעתי, כולם נמו בשלווה ויש עוד שעתיים עד
שסבא יתעורר לבית הכנסת.הצצתי מעל מסעד הספה ובחנתי את הנכנס-
גבר תמיר ונאה עם עיניים מבולבלות וכהות ושיער ארוך בצבע חום
בהיר. הוא לבש שרוואל לבן וסנדלים תנ"כיות ותו לא.הוא צעד
בעדים בטוחים היישר לשולחן, הרים את הבקבוק ובחן את התוויות
היטב. הוא הניח אותו והרים את אחת הכוסות, הריח את היין ושקשק
אותו בכוס. לאחר מכן לגם מספר לגימות, עצם עיניו בהתמכרות לטעם
המתוק ובדיוק אז ניצלתי את הרגע: "אפשר להצטרף אליך לכוס?".
הוא הרים ראשו בפליאה וכמעט נחנק. הוא הביט מבולבל לצדדים.
"השוחחת עימדי?"
"אז עם מי?!", שאלתי ולגמתי מהכוס השניה באיטיות בלי לצפות
לתשובה.
השפעת ארבעת כוסות היין ועוד כמה (מי סופר?) כבר חלפה, אבל אני
בטוחה שאם היה תופס אותי שוטר באותו זמן, והוא היה עורך לי
בדיקת אלכוהול, סביר להניח שהוא היה שולח אותי באופן מיידי
לבית חולים למיון...
"מודה אני לפנייך מקרב לבי על שיכר זה שהענקת לי בתשורה, ואמחה
בפנייך על בני ישראל הטובים והרחומים שיתנוני כמות נדיבה של
יין, יען כי דמי דם אלכוהול הוא ולא אדע מימני ומשמאלי...",
אמר אליהו הנביא, פניו אדומים ונפוחים מאלכוהול כשל הומלס תל
אביבי שיכור מוודקה.
"מה, אתה אליהו הנביא?", שאלתי בתדהמה. הוא נראה לי סתם צעיר
שיכור ומשועמם.
אף אחד בחיים לא יאמין לי שאליהו הנביא בא אליי ושדיברנו."אני,
ולא אחר", השיב.
"אתה לא אמור להיות סבא'לה חביב?"
"למיטב ידיעת העלמה הנאווה, לא מתתי אלא עליתי היישר לגן עדן-
למעונו של השם יתברך. שם אכלתי מפרי עץ הנעורים המצוי ליד עץ
הדעת ועץ החיים ושבתי להיות עלם צעיר"
"ואיך שם בגן עדן?"
"וימאס אליהו בגן עדן וישאף לרדת לארץ, מטה אל העם ולחיות ככל
האדם. וימאס אליהו בשבעים הבתולות ובשבעים מיני הריבוא ובאבנים
הטובות ובמאכלים טובין, כי ירצה אליהו לטעום טעם מזון אנוש ולא
מזון האלים"
"ואני הייתי בטוחה שזה כיף לא נורמלי...אז, מה אתה אומר? שאתן
לך לטעום מהחיים האמיתיים בזמננו?"
"התעניק לי העלמה הבתולה את אירוחה הנדיב?", השתומם אליהו.
"א. אני כבר לא בתולה ו-ב. אין בעיה, הוד נבואתך, אם כי לא
התכוונתי לסוג האירוח הזה...".
אליהו הביט בכותונת שלי ומיד הסמקתי. הוא בטח חושב אותי
לשקרנית או מניפולטיבית! "חלילה! לא התכוונתי לסוג זה", אמר
והסמיק, "אך חן-חן לך עלמתי. אך אם אינך בתולה והריך אשת-איש,
ודאי לא אקחך מיד בעלך!"
"אינני נשואה ואפילו אין לי חבר..."
"חבר? מה זה? והכיצד יתכן שנערה תעניק בתוליה טרם ליל
כלולותיה?"
"חבר זה... זה לא כמו פעם שנערה התארסה לבחור בשידוך. היום
אנחנו בוחרות אותם בעצמנו, מכירות אותם, יוצאות איתם ואפילו
גרות איתם לפני החתונה אם בא לנו. ולענייננו- תגיד, בא לך
להכניס לתוכי את האיבר הקדוש שלך?", נצמדתי לאליהו.
אליהו הנביא הסמיק בצורה חמודה. "עלמתי... אינני יודע מה
לומר...".
"בלום פיך וסכור לשונך...", אמרתי לו ונצמדתי אליו עוד יותר.
מסתבר ששיעורי התנ"ך בתיכון עזרו לי במשהו...הנחתי את אצבעותיי
על פיו והוא שתק המום. כשהסרתי אותן, הדממתי אותו בנשיקה.
תחילה רכה וקטנה על השפתיים, ולאחר מכן כשהצלחתי בקושי- מה
להחדיר את לשוני לפיו, עמוקה ורטובה יותר.
אף אחד בחיים לא יאמין לי שהתנשקתי עם אליהו הנביא!
משכתי את אליהו בגומי המכנסיים- כי לא הייתה לו חולצה, והוא
הפיל אותי על הספה הפרחונית.אליהו גהר מעליי ונישק אותי על
מצחי, עיניי, לחיי ושפתיי."אין מוחי מאפשר לי להאמין כי הנני
עושה דבר תועבה  זה!", לחש לי."להתעלס זה לא תועבה, ואני
מסכימה לכך"
"הרי זה ניצול...""אם כבר שלי כלפיך...", אמרתי ונישקתי אותו
בשקע הכתף.הוא חייך.
"מאחר ואנחנו קצת יותר קרובים, אפשר לקרוא לך אלי?", שאלתי.
בבת צחוק עלתה על שפתיו. "מעודי לא כינו אותי בשם זה. ומה שמך,
עלמתי?".
"ענבל"
"שם יפה. מעודי לא נתקלתי בו. מה פירושו?"
"זה הלשון של הפעמון שמפיק את הצליל, והבליטה הקטנה במעמקי הפה
שבה פוגע האוויר ומפיק את הקולות. אם תנשק אותי עמוק מספיק,
אולי תצליח לגעת בו...", השבתי וחפנתי ראשו בידיי ועטפתי את
פיו ברכות.
כשהרפיתי ממנו, אמר: "עכשיו חושבני שזהו שם יפה
יותר...".צחקקתי. "אז, אלי, נהנה מהאירוח שלי?", שאלתי ונשכתי
לו את הפטמות הקטנות.
"הכיצד לא אוכל?", אמר, ואז החל לטפל בצוואר שלי עם לשונו ומשם
לפטמותיי. הוא נשך אותן בעדינות ואני קפצתי תחתיו, פולטת אנחה
קטנה. אלי לא יכל להתאפק מלהסיט בכל פעם את השמלונת למקום אחר
כדי לגלות את חלקות עורי שהשתוקקו לו כל כך. הוא תחב יד גדולה
בין ירכיי, וגילה להפתעתו שאני נטולת תחתונים (אם בכלל ידע מה
זה, כי הוא היה גם נטול תחתונים) ומגירה נוזלים על אצבעותיו.
הוא נישק אותי וחרש עם שיניו על צווארי בעוד אצבעותיו חודרות
לתוכי בעדינות מרבית. נאנחתי והחלתי בהנעת אגני לעבר אצבעותיו
לשם כניסה עמוקה יותר. ידי הושטה אל מכנסיו והורדתי אותם
במהירות.  אלי היה המום, כפי הנראה לא היה מורגל בנערות יוזמות
ולא ביישניות. הוא הסיר באבחה אחת את כתונתי מעל ראשי והעביר
אצבעותיו בין שערי, נושם לקרבו את ריח שיערי. הוא הניח אותי
בעדינות על הספה הקטנה ושכב מעליי, משתפשף בי ונאנח חלושות
באוזני, רועד קמעה. שדיי נמחצו לחזהו, אפו נמחץ לאפי, שפתיו
נמחצו לפי, גומאות את רוקי שנוצר ללא הפסק, מתערבל ומתמזג
ברוקו.לפתע עלתה במוחי המחשבה- אם אכנס להריון מאליהו הנביא,
איך יהיה הילד? האם הוא יהיה חצי אדם-חצי אל כמו ישו והרקולס,
או שיהיה בעל כוחות מאחר ואליהו הוא אדם ולא אלוהים? ואולי הוא
בכלל נחשב כמת ולא יכול להכניס להריון? יש לו בכלל זרע?!
אליהו הפסיק מחשבותיי כשירד בלשונו אל בין שדיי ואז ליקק אותם
במעגלים, מוחץ אותם בחוזקה. הוא ירד עם לשונו אל בטני, ליקק את
הפופיק מסביב לפירסינג בתוכו. הוא עצר לרגע, הביט בי בעיניים
נוצצות. עצמתי עיניים והרגשתי לשון חלקלקה וחמקמקה מותירה
שבילים לחים על עורי, על פנים ירכיי. רעדתי מתשוקה ומציפייה
לחוש את לשונו בתוכי, בין רגליי.
הוא הביט בי, ושנייה לפני שצלל לבריכה שבין ירכיי, אמר: "שיסלח
לי אלוהים..."
"סולחת...", אמרתי ואחזתי בקווצות שיערו הארוכות ותחבתי את
ראשו אל בין ירכיי בחוזקה.
אליהו ירד על ברכיו על השטיח השעיר לשם נוחיות רבה יותר, קרב
את אגני לעברו והניח את ברכיי על כתפיו. הוא הניח כפות ידיו על
לחיי ישבני  בחוזקה, שורט בהם ומקרב אותי אליו במהירות. לשונו
הייתה הססנית וקשיחה, אבל לאט לאט התגמשה והפכה רכה יותר.
במהירות על, הוא איתר את הנקודות הרגישות שלי, אלו שגרמו לי
לקפוץ ולרעוד מעליו. הוא אחז בחוזקה בברכיי, לא נותן לי לנוע
ממקומי, נועץ את ציפורניו בי, שיערו הארוך מטאטא ומדגדג את
בטני. נשכתי את שפתיי כדי לא להוציא קול ואז אליהו עלה אליי
במהירות. הוא השכיב אותי על הספה, ראשי ושיערותיי משתלשלות
ממסעד הספה. הוא פיסק את ברכיי לרווחה, גהר מעליי וחדר לתוכי
במהירות. פלטתי צווחה חדה של תענוג. הוא החל לחדור לתוכי
בתנועות קצובות, אוסף את זרועותיי מעל ראשי ומחזיק בפרקיהן ביד
אחת. ניסיתי להתאפק כדי שבני הבית לא יתעוררו, אך לא יכולתי
לעצור בעצמי והחלתי לגנוח בלי שליטה. אליהו ניסה להסות אותי
באצבעו, אולם לאחר מכן כשראה שזה לא עוזר במיוחד, כיסה את פי
בידו והביט בי מביטה בו. הוא התנשף באוזני, מצחו החל להגיר
זיעה ואז הוא חדר לתוכי פעם אחרונה, ונשכב עליי ללא תנועה.
נדבקנו אחד לשני מהזיעה וחיבקתי אותו, אימצתי אותו בחוזקה אל
חזי. הוא הרחיק ממני את ראשו וחייך אליי, נשק על שפתיי ברכות
וליטף את שיערי.
"תודה. היה זה נפלא, עלמתי..."
"אין-בעד-מה. שמחתי לעזור...", חייכתי חיוך ליאה.
קמנו והתלבשנו, והודיתי לאלוהים שאיש לא התעורר (ועל ששלח לי
את אליהו).
אף אחד בחיים לא יאמין לי ששכבתי עם אליהו הנביא!!!
אליהו לגם מספר לגימות, הפעם מהשמפניה ואמר: "אתנצל בפנייך, על
חוצפתי הרבה ועל לכתי המהירה, יען יש לי חובות הקודמים לכל.
העבודה מרובה והזמן קצר".
"אין בעיה. חג שמח וכשר, חמוד... אתה מוזמן לבוא בכל עת!".
אליהו חייך. "מוכרח אני ללכת. הם מחפשים אחרי... שלומות לך ורב
תודות".
"מי מחפ...", ניסיתי לשאול, אך אליהו כבר נעלם מאחורי הדלת
כלעומת שבא.
הידקתי את הכתונת על גופי והבטתי החוצה, אל תוך האפלה והכוכבים
שנצצו בשמים. לפתע שמעתי קול סירנה. טרנזיט גדולה לבנה עצרה על
הכביש המקביל לבית, ואנשים בחלוקים לבנים יצאו החוצה ושוטטו עם
פנס, מאירים מאחורי כל שיח ופח.
אחד מהם התקרב אליי. "סליחה גבירתי, האם ראית במקרה אדם חשוד
מסתובב כאן?"
"חשוד? למה הכוונה?"
"איש צעיר, כבן שלושים עם שיער חום ארוך, עיניים חומות, מבנה
גוף רזה הלבוש בשרוואל לבן כפי הנראה".
הם התכוונו לאליהו. מדוע? מה הם רוצים ממנו? "לא, לא ראיתי.
מדוע?"
"הוא ברח מבית החולים גהה. אנחנו חוששים לשלומו. הוא יצור לא
מזיק, אבל יש לו הזיות ותסביך רדיפה חמור. הוא חושב שהוא אליהו
הנביא... אני אומר לך, האנשים עם הבעיות של היום..."
"אליהו הנביא?!", לטשתי את עיניי.
"כן. בתוך האוטו יש לנו כבר אוסף מרשים: סאדאם חוסיין, מאדונה
והדינוזאור ברני. עכשיו נותרו לנו רק אליהו הנביא ומשה...".
הוא חייך אליי חיוך זוהר.
" משה והתיבה? מהסיפור של האגדה והתנ"ך?"
"לא, משה מהשיר-'משה, אתה לא קיפוד, משה...'"
צחקתי. "אז איך כולם ברחו?"
"הם התאספו ביחד ללא ידיעתנו, ומשה אמר שאלוהים ניגלה אליו
והוא צריך לשחרר את כולם מהמצרים... את מבינה, הוא לקח פטריות
הזיה מהודו והוא השתגע לגמרי! הם עשו שם חתיכת פעולה!"
"רגע, אתה בטוח שהוא מתחזה? אני מתכוונת לאליהו..."
הוא הביט בי כלא מאמין. "זה כמו שתשאלי אם יש סנטה קלאוס....
טוב, לילה טוב לך. אם תתקלי באחד מהם, תתקשרי למשטרה באופן
מיידי!", ואז הלך.
נשארתי לעמוד שם עוד כמה דקות ואז שמעתי רעשים מוזרים. ראיתי
איש עם זקן לבן לבוש בגלבייה מנסה להרביץ לקיר ביתי עם ענף
וצועק: "צאו מים, צאו...".
מים החלו פתאום לצאת מהקיר.
הבחור החל לרקוד ריקוד שנראה כמו ריקוד הגשם, ולצחוק כמוכה
שיגעון.
נענעתי בראשי. עוד מטורף אחד פגע בצינור מים...