גולדפראפ/אוטופיה                    Utopia/Goldfrapp  
איזה יום מוזר                          .It's a strange day
אין צבעים, בלי צורות         No colours or shapes
אף צליל בראשי                  No sound in my head
אני שוכח מי אני.                     .I forget who I am


אני מתעורר בבוקר, ובעצם- אני נולד מחדש.
כי כל יום מתווסף לי משהו. כל יום נגרע ממני משהו.
בכל יום, האישיות שלי מתעצבת כחומר- מעובדת על ידי החברה. על
ידי החברים שלי שמסביבי. על ידי המשפחה שלי.
כל אחד מהם בתורו תורם לדחף העז של המוח שלי לקלוט ולעבד מידע,
וליישם את המידע הזה על עצמו. אני מתפתח.

וזה לא חדש לי. או שבעצם, זה לא חדש אצלי, שהרי מינקות אותו
תהליך קוגניטיבי של התפתחות והשתנות מתקיים. אבל זה כן חדש לי,
שהרי רק בזמן האחרון בו אני מתחיל להבין את כל התהליך. אני
יכול לעזור לווסת אותו, לנתב אותו לכיוונים אליהם אני רוצה
להגיע, ובעצם להתפתח יותר טוב כאדם.

שלושת השנים האחרונות היו המכריעות ביותר בתחום הזה.
התיכון, מן הסתם, הוא מרכיב חשוב בעיצוב האישיות שלי. בעיצוב
האישיות של כל בן טיפשעשרה ממוצע. התיכון, התיכון שלנו במיוחד,
הוא כור היתוך. אבל לא כור היתוך כמו שמכונה מדינת ישראל, כור
גרעיני! כמות התלמידים העצומה המתנקזת לשטח הקטן הזה, שלא לדבר
על הכמות ה... אבסורדית משהו, של 40 תלמידים בכיתה. עם כל כך
הרבה אינטראקציות בין אנשים, איך אפשר שלא לספוג מהם משהו?
איך אפשר שלא לגרור אותם קצת אחריך?
ההשפעה ההדדית של התלמידים, איש איש על רעהו- הולכת ומתחזקת עם
חלוף השנים. קשרים נוצרים ומתחזקים, ועקב כך גם נחשפים לתחומים
חדשים, מפתחים תחומי ענין חדשים. מתפתחים.

במשך שלוש שנים עברתי שלבים רבים בהתפתחות שלי.
כשה תמים בתחילת כיתה י' הלכתי עם העדר. אבל תמיד הרגשתי שמשהו
לא מסתדר. הרגשתי שאני לא שייך לקבוצה הזאת שיוצאת למסיבות
ושומעת מוזיקה רועשת ומונוטונית.  המחשבה והרצון להיות
"פופולרי" תוקפת כל אחד בשלב כלשהו, ואין זמן יותר טוב מתחילת
שנה בבי"ס חדש!

אז אחרי התפכחות שלקחה כחצי שנה, הבנתי שזה לא המקום שלי.
וכפרולוג למסע חיפוש עצמי אינטנסיבי הרבה יותר, שיעשה אי שם
בשלהי 2006, קצת אחרי השירות הצבאי, התחלתי לחפש את עצמי. אבל
בקטנות. נברתי קצת בארונות הנפש, בבוידעם של התת מודע, ובעוד
כל מני מקומות אכסון עם תוספת שמות עצם מופשטים- וגיליתי שלא
צריך ללכת בתלם. שלא צריך לעקוב אחרי שיירת הכבשים!
להיות כבשה שחורה זה לא בהכרח להיות רע.
                           זה בהכרח להיות שונה.
ולהיות שונה זה להיות אינדיבידואל, ולהיות אינדיבידואל זה טוב.
זה אומר שיש לך אישיות משלך,  וכשיש לך אישיות משלך- אתה בן
אדם. אתה אולי חלק מקבוצה, אבל כמו פאזל תלת מימדי
אינטר-גלאקטי ענקי, כל חלק שונה מרעהו, אבל תורם לחבריו,
ומשלים אותם.