או: על גברים, נשים ודרדסים

מי מאתנו אינו מכיר את תוכנית הילדים הנוסטלגית: "הדרדסים"?יש
כפר קטן ונסתר במעבי היער ובו חיים יצורים קטנטנים וכחולים. 99
יצורים כאלו ליתר דיוק. כלומר, אם לא נחשיב את דרדסית, הנקבה
היחידה בכפר ואת דרדסתינוק. ובכן, תמיד נחבטתי בשאלה: "האם
הדרדסים הומואים"? וכמובן: "איך נולדים דרדסים?", והשאלה הבלתי
נמנעת: "איך זה שיש יצורים כל כך כחולים וכל כך לא מתעניינים
במין?". וכי למה? זה ברור- ישנם 99 דרדסים זכרים מכל הסוגים
ודרדסית אחת, אך כולם ידידים טובים! אבל, אהה! התשובה הינה
שגויה. וכי מדוע ולמה? כי הדרדסים התחילו עם העלמה הצעירה
פעמיים לכל אורך הסדרה: כשהגיעה לכפר (ואם תשאלו אותי הם סתם
ריחמו עליה והיו חביבים) ובוולנטיין דיי.במבט לאחור, כולנו
עולצים וצוחקים על המצב הקפקאי בו מצויים הדרדסים: סוף כל סוף
יש בחורה בכפר שלהם, מושלמת אפילו ניתן לומר: בלונדינית חטובה
עם ראש כחול הלובשת שמלת מלמלה לבנה וקצרה. צריך יותר מזה? אך
לא, כולם ללא יוצא מן הכלל (להוציא אולי את גנדרני החולה
בנרקיסיזם ומאוהב בעצמו) הופכים לפתע את עורם האפלטוני ומחזרים
במרץ אחר דרדסית. כן, אפילו דרדסבא (שאגב, טרם הבינותי האם הוא
דרדס-אבא או דרדס-סבא). ודרדסית? לא חושקת נפשה באף דרדס.
נהנית מתשומת לבם, ולא יותר מכך.כמוהם, כמונו, בני האדם.אנחנו
חיים כביכול בחברה מתוקנת, מתורבתת ואנושית. רחוקים כרחוק מזרח
ממערב מהחיות. אולי זה ככה בחיי היומיום, אך כשמדובר בקיום
מצוות פרו ורבו, ההבדלים מצטמצמים לאפס.

את הולכת לך ברחוב, כולך חיוכים בוהקים וצלצולים (נקישות העקב
על המדרכה). בחוץ, הגברים מצפצפים ושורקים לך כאילו את כלבה
ברחוב. משהו בגנים הגבריים שלהם כנראה השתבש, אחרת איני יכולה
להסביר מה גורם  לגבר ששורק, מצפצף או מתחיל עם בחורה ב"משפטי
המחץ" כגון: "סלחי לי, מה השעה"? (כשיש להם שעון/פלאפון), "את
מוכרת לי מאנשהו" (אחרי שבוהים בבחורה שעה, ברור שתראה מוכרת),
"עשרים שנה אני גנן ועוד לא ראיתי פרח כמוך" (ואני לא ראיתי
זבל עופות כמוך) ושאר מרעין דחיפין שרק גורמים לבחורה הממוצעת
לבהות בהם בבוז ולנענע את הישבן לכיוון ההפוך (תוך שהם לרוב
צועקים: "יאללה יאללה, יא מכוערת! מי מסתכל עלייך
בכלל?!").היכן שלא תהיי, בין אם במקומות המועדים לפורענות מראש
כגון ים או מועדון ריקודים, ובין אם מקומות צנועים יותר כגון
מקום העבודה או המכולת השכונתית, תמיד תראי את הגבר שישלח
אלייך מבטים לקבלת רושם ראשוני: שולחים מבט לחזה ומדמיינים את
מיקום הפטמות וצבען, אומדים את רוחב המותניים, שוקלים את הישבן
ומדמיינים את מרקם השיער והעור שלך תחת אצבעותיהם. אם כל אלו
עברו את הבדיקה הקפדנית, ברכותיי, הגעת לשלב השני- הם מנסים
לדמיין באיזו תנוחה יהיה להם הכי נוח להשכיב אותך על המיטה, כך
שיוכלו גם לצפות בכדורגל, מנסים לדמיין את תווי פנייך מתמתחים
לכל מיני עוויות שונות ואת פיך מפיק מרגליות בדמות אנחות
וגניחות שונות, קריאת שמו ואם אפשר גם קולות מציצה
קולניים.כאלה הם הגברים. מהיום בו יצאו מהנשים, הם יעשו הכל
בכדי לשוב פנימה.

בוודאי קוראיי הזכריים יזקפו ראשם בתמיהה ויזעקו לשמיים: מדוע
אני כה נגד הגברים (לא ניתן להשתמש במונח "פמיניסטית", ואיני
מכירה אחר שיתאים), הן גם אנחנו בוחנות אתכם! יודעים מה? הצדק
עמכם. גם אנחנו סוקרות אתכם לאורך ולרוחב. בוחנות תווי פניכם,
רוחב כתפיכם, ישבנכם, אגנכם. גם אנחנו סוקרות היטב את מרווח
הבד בין רגליכם, מנסות לדמיין את גודל החבילה, מאחר וקיום יחסי
מין זה כמו שלג- אינך יודעת לעולם מתי זה יקרה, וכמה סנטימטרים
תקבלי...אבל, בניגוד אליכם, אנחנו בוחנות אתכם למשך שניות
ספורות (הבדיקה כוללת גם לבוש, ניקיון כללי, ריח גוף ושפת גוף.
אבל, אם תתחילו איתנו לא נכון, גם אם צברתם 100 נקודות בהתחלה,
הציון יירד פלאים למינוס אלף...), ולא גורמות לכם לחוש כגושי
בשר ובמבטינו הבוחנים.לא פעם נתקלתי בגברים שלא טרחו להסתיר את
מבטם, ובאופן חסר בושה לחלוטין, שוחחו עימי תוך בהייה ארוכת
טווח בחריץ המבצבץ מבעד למחשוף. בטוחני כי גם אתם לא תוחמאו אם
נשוחח עמכם תוך סקירה נרחבת של אזור החלציים שלכם.

לאחר הסקירה ההדדית (אם בכלל נחשוק בסריקתכם), קיימות שלוש
אפשרויות שונות: אתם ממשיכים בדרככם, אומרים לנו משהו או עושים
משהו. מרגע זה ואילך, האינסטינקטים החייתיים שלכם מוחלפים
בקודים חברתיים שכבר פירטתי את חלקם (והם לא מוצלחים במיוחד
כפי שכבר הסקתם) ולכן לא אמשיך לפרט עוד.ברם, קורה שאנחנו
מכירות גבר, אתם זוכים להימצא בקרבתנו ואז קורה אחד מהשניים:
נוצר קשר אהבה או קשר ידידות (קיים גם שלישי בשם "יזיזות", אך
בזה לא עיסקנו). ובכן, אתם שומעים את המילה "אהבה" ועלולים
להתבלבל קמעה, שכן גם אם ננסה להכחיש, לא נוכל- קשר אהבה,
הרואי וקיטשי ככל שיהיה, הינו קשר שבסיסו מיני. לכן, יש לחלק
את המושג "אהבה" לשניים- אותו מצב בו אתה נתקל בבן המין השני
(או בשלך, אך אני עוסקת כעת בהבדלים בין המינים), חש התרגשות
עדינה, ציפייה לקולו, מגעו ובקיצור התמכרות טוטאלית וזו האהבה
לה התכוונו המשוררים- הרגש הנעלה, אהבת הנפש, לבין אהבת הבשרים
(הנעלה לא פחות, אך באופן מפתיע, מוסתרת יותר ומדוברת פחות),
אליה התכוון הטבע. וכמובן, קיים קשר הידידות, שבו גם קיים רגש
חיבה, אהבת נפש האדם, אלא שכאן לא מצויה משיכה מינית (שיש
הטוענים שמקורה בהורמונים, בתהליכים כימיים במוח, בגנים,
בפסיכולוגיה ובעבר ואולי אף שילוב של חלקם או כולם)- לפחות לא
בכיוון אחד, וכאן מתחילה הבעיה, שכן לעולם יימצא צד אחד שלאחר
איקס זמן מסוים, יחשוק באחר יותר מכפי שהוא מוכן להודות, ולכן
ארור יהא אפלטון על שהמציא מושג שכלל אינו יכול להתקיים
במציאות! מצב זה, הינו מצב פרדוקסאלי שכן  הנשים (כלומר
אנחנו), בוחרות להישאר במחיצתם של אותם גברים אומללים, ושוכחות
(או עושות עצמנו שוכחות) את יצר ההזדווגות שלשמו אנחנו יוצרים
קשרים עם בני המין השני מלכתחילה. בקרבתם, אנחנו מתחילות לספר
להם כל מני דברים, מתקרבות אליהם ומתחילות לחוש עימם בנוח. לאט
לאט (ולפעמים לאט מידי), מסתבר לכם, שהקרבה בינינו אינה האמצעי
להשגת המטרה, אלא המטרה עצמה!
כלומר, תכלית הקשר שאותו אנו רואות: שיחות ובילויים, ואין
הכוונה לבילויים במיטה (או בכל מקום אחר שתבחרו...).הדבר הזה
מוזר ולא מובן לכם (ידיד שלי הסביר לי את כל התיאוריה הזו,
ויחדיו פיתחנו את התיאוריה שאותה אני מציגה כעת): איך השתלט
הצורך בהזנת הנפש, שהיא דבר מופשט ולא מוכח, על הצורך בהזנתו
של הגוף שקיומו מוכח וגם ידוע (ולפעמים מזכיר לכם את קיומו
יותר מידי), ואף חיוני להמשך קיומו של היקום?

ואתם, מה אתם עושים בזמן שאנחנו מספרות ומשתפות אתכם בניבכי
נשמותינו התועות? אתם מהנהנים, פולטים נהמות במקומות הנכונים,
מעמידים פנים כמגלי עניין ומקשיבים לידידות שלכם (כלומר לנו)
במין פרצוף מבולבל שבתוככם אתם מבועתים לגמרי- כיצד הגעתם למצב
הזה?תחילה, אתם כולכם תקווה שאולי תצליחו לגבור על גופינו הקט
ולהסיט הצידה את נפשנו החוטאת בחטא הטיפשי הזה הגורם לנו
להתנזר ממין (בכל אופן איתכם...) ואז להוציא אותנו מהקשר חסר
הטעם הזה הנקרא בפיותינו: "ידידות" ולשדרג אותו.

נכון, אני מודה. גם אנו נתקלות לעיתים במצב בו אנחנו חושקות
בגברבר צעיר הנדמה ברוחנו כגבר חלומותינו, אך מסתבר כי הוא
רואה בנו "ידידות בלבד", ולא יעזור לנו שום אמצעי נשי שבו אנו
מורגלות כדי להפיל גברים מעמדתם (כגון: מחשוף, עפעוף עיניים,
בושם קטלני במקומות אסטרטגים, חיוך רחב ומפתה או סתם שימוש
בקסם האישי שלנו). אכן, לפעמים אנו שוגות בדמיונות כי אביר זה
יתפכח ממצב לא הגיוני זה, ויבין כי אנחנו האחת והיחידה, האישה
המושלמת ביותר עלי אדמות וירוץ אל בין זרועותינו הישר אל לבנו
ומיטתנו (ויש אף המוסיפים: סירנו).אך אויה, הגבר לא רק שאינו
רץ לכיווננו, אלא מספר לנו על כיבושיו הנשיים ואף, גוועאלד,
מבקש מאיתנו לשדך בינו לבין חברתנו הטובה ביותר!!!ובכן, לא
אכחיש, יש לי ידידים זכרים, ושימושם העיקרי בעיניי הוא ניצול
הידע שלהם להפלת האויב ברשתי, הווה אומר: כיבוש גבר אחר המבוקש
לשם אותה מטרה לשמה הוא נועד, ואם הוא גם יעניין אותי לטווח
ארוך, מה טוב הדבר!

קיים גם סוג "ידיד" שאני קוראת לו  "הידיד הפתטי", וזהו גבר
שכבשנו בעבר, ולאחר פרידה כואבת יותר או פחות, אחד מאתנו אומר
את המשפט הנדוש אך הבלתי נמנע: "הבה נישאר ידידים". הפיתוי
עצום לבן הזוג המאוהב. לרוב, הקשר יגווע מעצמו אם יתחיל בכלל.
אם בני הזוג אינם מבינים כי סוג קשר זה יפילם לתהומות חסרי
תחתית מהם לא יוכלו להינצל, ואין זה מן הנמנע שאם יהיו בקשר
מתמיד לאחר הפרידה, הם עלולים לחזור שכן הפיתוי רב, ואין
השניים עוברים את תקופת ההחלמה הנדרשת (כלומר, גם אם רוצים בכל
זאת להיות בקשר עם בן הזוג ולא לרצוח אותו, עדיף לקחת "פסק
זמן" לשם הצללת הדעת). מישהו אולי מוכן להסביר לי, איך אפשר
להיות "ידיד אפלטוני" של חבר/ה לשעבר?אתם חוששים לספר להם הכל,
שוקלים אלף פעמים כל מילה. אתם לא יכולים לספר על מחזרים,
זיונים, לא יכולים להתייעץ...ולכן סוג זה של "ידידות" נועד
מראש לכישלון, כי תפקידו היחידי הוא לנסות ו"לקשור" את בן הזוג
לשעבר ואולי אף להשיבו אל בין זרועותיכם ולחיקכם החם.

ברם, מניסיון העבר הכואב, לא תמיד ניתן לסמוך על "הידיד
האפלטוני הקונבנציונלי", שכן לעיתים הוא בעל אינטרסים שונים
ומשונים (מי מאתנו לא שמע על זוגות שהתחילו כידידים טובים
שנים, ולפתע "גילו" האחד את השניה?...), ולכן מסקנתי היחידה
היא, שאם יש מצב בו יהיה לי אי פעם ידיד אפלטוני אמיתי, יהא זה
ידיד שהינו הומוסקסואל. במחשבה שניה, בהסתכלות על סרטי קומדיה
רומנטיים (חברה שלי מכריחה אותי לצפות בהם), לא פעם הבחור
ההומו שהופך לידידה הטוב ביותר של האישה, מתגלה כסטרייט ששיקר
כדי לגלות את סודותיה הכמוסים, לראותה עירומה ואז לנצל כל זאת
כדי לשבות את לבה...