מוקדש באהבה לרעות.
מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן, פשוט הייתי מחוסר רעיונות.
לא שהרעיון הזה מוצלח במיוחד... אבל העיקר הכוונה!


הראש שלי היה ריק מרעיונות.
ישבתי כמה שעות מול שולחן הכתיבה כשהעט בידי והדף הריק, ריק
מולי.
תמיד כשצריך רעיון, הוא מסרב להגיע.
כל מה שעלה לי בראש היה סיפורי רצח ואונס.
"רעיון גרוע עדיף על חוסר רעיונות", חשבתי לעצמי.
באתי אלייך עם ששת עמודיי בכתב יד. בזמן שקראת, התביישתי.
חזרתי הבייתה לעבודות השכתובים.
[שלב ראשון: קרא את עבודתך בעיון שנית ודון עם עצמך בהערות
הבונות שקיבלת עליה.
שלב שני: קמט את עבודתך לכדור ניר קטן ככל האפשר וזרוק אותו
לכיוון הפח הקרוב אלייך. חזור על פעולה זו עד שהכדור יכנס אל
תוך הפח.]
ישבתי וחשבתי על רעיון חדש.
העט - ביד, והדף הריק - ריק.
עלו לי רק רעיונות קיטצ'יים עם פרחים וארנבונים ורודים בכל
מקום.
"רעיון קיטצ'י עדיף על חוסר רעיונות", חשבתי לעצמי.
באתי אלייך עם שמונת עמודיי בכתב יד. כשהגעת לסוף הסיפור,
רציתי לקבור את עצמי באדמה.
חזרתי הביתה לעבודות השכתובים בפעם השניה.
[שלב שלישי: אל תיקח ללב. שב, הרגע, ספור עד 10 ודון עם עצמך
שנית בהערות שקיבלת על השכתוב.
שלב רביעי: שים זין על המבקרים שלך. עבור בבית של כל אחד ממי
שביקר את עבודתך ועשה מעשה פרובוקטיבי כנקמה.]
חזרתי אלייך לבית, עבודתי מתנוססת בין ידיי הכושלות.
כשפתחת את הדלת, חיוך מאוס נמרח על פנייך.
שלב ארבע מספר השכתובים הגדול שקראתי אתמול הדהד בראשי וכבר
ידעתי טוב מאוד מה אני צריך לעשות.
הבטתי בך במבט מלא שנאה.
הבטת בי חזרה במבט לא מבין. מבט מאוס לא פחות מחיוכך מקודם.
ונישקתי אותך.
ככה סתם, נישקתי אותך.
בהתחלה הופתעת, ניתן היה להרגיש זאת בשפתייך, אבל למי בימינו
כבר אכפת מנשיקה אחת פה ושם?...
אז התנשקנו.
כשהפסקנו, המשכתי להסתכל עלייך באותו מבט מלא שנאה.
והמבט שלך נשאר לא מבין. ומאוס.
הסתובבתי והלכתי.
את שמונת עמודי הזבל שלי זרקתי בחצר שלך.
התיישבתי בבית מול שולחן הכתיבה כשעט בידי.
התחלתי לכתוב על מה שהיה יכול להיות ביננו.