משחרר נשמתי לחופשי
מהר יותר מהמתוכנן
מבלבל את עצמי בכוונה
לבדוק שליטה במצב.
כמו ממשיך במבוכים הקודמים
כאימון תוך המתנה למורה הבא.
יש בכך מין ההרס העצמי
וכבר לא נשארו לי חיי מין.

לפעמים הדבר הנכון הוא לעשות את הדבר הכי לא נכון.
בכוחה של הילולה לחזק את האלכוהוליסט
ולתת לו כוח לעוד שנה של הימנעות.
אבל מהו פשר הקשקוש?
הימנעות מפחד או מחוסר ברירה? היא לא הימנעות!
אלה יצירה של מחלה חדשה!

מתעתע עצמי במילים ומחשבות
בלי לרצות אני מגלה -
כמו הכוחות כך החולשות,
עם התבגרותי כוחן יותר עוצמתי.
אני מבולבל.
מרגיש שהדרך טועה
שטויות ! איך דרך יכלה לטעות?
הדרך היא דרך
בידי הבחירה
אני מוותר
לעצמי.
פה זה מתחיל או פה זה נגמר
אם כל ההתמכרויות,
ההתמכרות האמיתית,

ההלקאה העצמית.