אם את חושבת שאת יכולה ללכת,
אל תחשבי שאעמוד בכאב,
ואולי יעבור עוד יום,
אך מבטך יהיה כמו חלום,
ליבי ישבר לרסיסים,
ודמעותיו יחליקו בתוכי- מבפנים.

זמנים שהיו וכבר הלכו,
אני נזכר בנשיקה,
איך נמוגתי בתוך עינייך,
איך נגעתי בפנייך,
ליטפת את נשמתי במגע של קסם,
השארת בי רצון של רגש.

ועכשיו את כבר לא עונה,
לא נזכרת בסליחה,
לא חושבת על עוד אהבה,
חבויה בתוך תקופה.

הפרח שלך נתתי- נבל בזיכרוני,
ואת השיר שלך כתבתי- שמרתי בבקבוק,
כל מה שנתת לי וכל מה שלקחתי-
נלקח מתוך חלום,
מתוך רצון,
בנשימה אחת,
בשאיפה כואבת,
באהבה נכזבת.