כל שנה בעשר שתי דקות צפירה.
שתי דקות צורמות אוזניים, מגבירות את הסלידה.
כל שנה בערב שיר הפרטיזאנים בדרכם הלא אחרונה.
שתי דקות חונקות שמגבירות את העוצמה.
כל שנה ברדיו שיר לאל שלא שמע תפילת הצנחנית הגיבורה.
שתי דקות של נחישות מאנישות את התחושה
כל שנה בטקס, הקראה על אנילביץ' שמרד וגם ניספה.
שתי דקות של נחת, לא כצאן לטבח סבתא נשרפה.
כל שנה בלב, עצב תהומי, שותפות של עם נגזל.
שתי דקות מוצפות שמגבירות את התמיהה.
אין שום דרך בעולם להפנים את השואה.