יויו בואיינג / שיר הסאדו שלי |
הצולף בפרדתו בשוט חסר רחמים.
לא נוטש לרגע אמונת המכאוב לרוב.
נוגע בקצה ההנאה שבעונג הצרחה.
מתעטף בחשיכה סוטרת,דוממת.
אדוניי האופל הקורע את האויר ברשף נשימתו.
מושך בשיער וזה לא נגמר.
שולף טלפיים, וחושף טפח ומכסח טפחיים.
מלקק שפתיים ברעבתנות אין קץ ומפלח בראשי חץ.
מפקע קרביים, ויתד חדה תוקע.
לב אבן, מבט אטום אותי אופף.
נופלת שדודה ביין כפותייך.
הנה אנוכי קורבן למרגלותייך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|