שישים שנה אחרי
החלום לא מרפה.
רודף אותי הזכרון
ואני עדיין ילד קטון.

רבים אנחנו בבית ההורים,
אני ואחותי למכולת הולכים.
יד הגורל בי מהטלת,
היום ואז, כאחד במטוטלת.
אותו גורל, שאת אבי ואחיי למרכז העיר שלח,
עלי ועל אימי פסח.

רבים היינו בבית ההורים,
אני ואחותי למכולת הולכים.
מפולין לרוסיה אנחנו מגורשים
אז באות שלוש אפשרויות:
חזרה, העברה או תעודה.

שוב, יד הגורל בי  מהטלת,
היום ואז, כאחד במטוטלת.
אותו גורל, שאת שני אחיי הנותרים אל התעודה שלח,
עליי ועל אימי פסח.

שישים שנה אחרי,היום ואז, כאחד במטוטלת.
רבים היינו בבית ההורים,
אני ואחותי למכולת הולכים.
החלום לא מרפה, רודף אותי הזכרון
ואני עדיין ילד קטון.