קירות פתוחים
עומדים מחויכים
אנשים באים
ואנשים הולכים.

היא לוקחת אותי
ומובילה אותי בגופה המגרה
אני הולך בינות כתלים
כאילו מובילה אותי יד המקרה
ואני חש את ידיה
מלטפות בשערי
מתחככת בי מאחור
בזיק של מטען ערירי
המבט מפתה
חיוך של מסתורין
מחכה היא לתגובה
עיניים לוהטות בהתרגשות ראשונית
היא נעה לידי קדימה ואחורה כחתולה מינית
כך היא לוקחת אותי
ויודעת היכן
מתקפלת לתוך מיטה של סדין צחור ושיטה
רצה מעט בורחת קמעה
ויודעת אני אחריה
מתנשף כבן מאה
היא יודעת והיא מעט מאיטה
ואני בקפיצת טירוף של אהבה
אוחז בה מאחור
מחבק את האוויר אשר מסביבה
ואז היא בורחת ברגע של סערת חושים
בשניה של טירוף מתוכנן היטב
ואני רץ ורץ בינות אנשים
ובצד כל כך כואב
היא עוצרת ומסתכלת אחור
מתקפלת למיטתו של הסדין הצחור
ונעה בגופה המהפנט
קדים ואחור, קדים ואחור
את חושי היא מענה
והזיכרון לא מתיר לי לזכור

אני שם ו -
היא מהנה את עצמה
אני מצטרף
וראשי מתנגש בזכוכית בעוצמה
אני דופק עליה ומכה ושובר
ו -
אני לא שם
רק הכאב כדובר

והיא מתפתלת בהנאה גלויה
כמה חבל שזה מה שהיה
החיוך המקסים ביותר מכולם
והרגע שזכרוני לא יותיר לשכחו לעולם.

קירות אטומים עומדים מחויכים
עוד אביר ועוד אביר
כולם חוזרים נבוכים
משפט שגור הוא שם
אנשים באים ואנשים הולכים
והזמן מפריד את הנצח
קירות פתוחים שלעולם אי אפשר לנצח.