משה הסתכל על הפריט בעניין רב, "הכפר נראה לא ---- ברובו" הוא
קרא בשקיקה מן הדו"ח "לא מה ברובו?!" הוא זעם בראשו. משה עמד
חסר אונים מול דגם הכפר הקטן, כשהדו"ח נע בעצבנות בידו. "לא מה
ברובו?" הוא הרהר "לא יפה? לא נחמד? לא מכוער? לא מה?!" מה חסר
בדו"ח הזה? הוא ידע שהדרך היחידה לגלות את החסר היא לנסוע
לנהלל החדשה, הכפר שבדגם, והוא גם ידע את הסיכויים שירשו לו
לצאת לשם. משה גרר את דרכו למשרד והפיל מספר עציצים ועובדים
בדרך. משה פתח את הדלת למשרדו הלך, התנגש בקיר, פנה והתיישב על
הכסא. מה לעשות? משה חשב לעצמו, ואז, הוא קם והתחיל ללכת
לכיוון משרד המנהל. ראשו של משה קדח ממחשבות, הוא ניסה להבין.
זהו, משה הגיע לדלת האחרונה, הוא נשם נשימה עמוקה ופרץ אל החדר
בזעם, "אני רוצה!" הוא צעק וצנח על הספה הענקית. "רוצה מה?"
שאל המנהל בקור רוח שהרגיז את משה, הוא פורץ לחדר בצעקה והמנהל
עדיין מדבר בקור רוח. משה לבש ארשת פנים רצינית והתחיל לדבר
בשקט "אני רוצה, במטותא ממך אדוני, לטוס לנהלל החדשה" "לנהלל
החדשה?!" המנהל הזדעזע "נהלל החדשה נמצאת 4 שנות אור מכאן וחוץ
מזה, מה יש לך לעשות שם?".
"הייתי רוצה לחקור שם, אדוני"
"מה לחקור שם?"
"אני רוצה להשלים את הדו"ח של יחזקאל, אדוני"
"מה הבעיה איתו?"
"יש בו מילה לא מתורגמת, אדוני"
"אה, אני מבין?"
ניצוץ של תקווה ניסך על פני משה "אז תיתן לי לחקור שם,
אדוני?"
"אתה יודע כמה זה עולה להטיס חללית מכאן לשם? הון תועפות"
"אבל יש לנו יותר מהון תועפות, אדוני"
"אבל אז יהיה הון תועפות אחד פחות"
"כן, אבל--"
"ועוד הון תועפות פחות על החזרה"
"אבל--"
"ועוד מי יודע כמה על ציוד"
"אבל אנ--"
"אבל שמבל. החברה בקיצוצים"
"ומה בקשר לכל הכסף שזה יביא אחר כך, אתה יודע כמה דו"ח שווה
היום, אדוני"
"לא!" המשרד נרעד משאגתו של המנהל. משה הצטנף בספה.
"הה הה! נהיית לי חפון כאפון, מה?"
משה קם נרעד מכסאו ועזב את משרד המנהל. משה היה חייב להגיע
לשם, גם אם זה יהיה לא חוקי. הוא עזב את בנייני "ביון, ריגול
וחבלה בע"מ" וצעד לאט לאט לביתו.

בוקר, משה במיטה וציפור שיר קטנה יושבת עליו.
"ציף ציף" לחשה ציפור השיר קטנה באוזני משה, הוא לא התעורר.
"ציף ציף" חזרה הציפור, משה עדיין לא התעורר. "ציף ציף!" צעקה
הציפור באוזני משה, הפעם הוא התעורר. "מה? מה?" משה מלמל לעצמו
וקם.

שעה אחר כך משה יצא לרחובות, לכיוון משרד הנסיעות. משה נכנס
למשרד הנסיעות.
"שלום" משה אמר "שלום וברכה, כיצד אוכל לעזור לך היום?" ענה
המזכיר. "אני רוצה לנהלל החדשה"
"טוב, מתי אתה רוצה לטוס?"
"היום"
"אה?"
"היום"
המזכיר בוחן את מסך מחשבו ארוכות, עיניו מרקדות על המסך. "חמש
זה טוב?"
"כן"
"יופי, 250 שקל בבקשה"
משה מוציא ארנק מכיסו, מושיט למזכיר את השטר. "הנה, תודה רבה
על הטיסה"
"תודה לך" אמר המזכיר וקטף בעדינות את השטר מידו של משה.

חמש, משה בשדה התעופה בן גוריון. משה עולה על המטוס.
"ארוחות יוגשו בשמונה, אנא קחו את כדורי השינה, לילה טוב וטיסה
נעימה" אמר המיקרופון.
"לילה טוב" ענה לו משה, לקח את הכדורים ונרדם.

בוקר, משה יורד מהמטוס.
"בוקר טוב" אומר המיקרופון "בוקר טוב" עונה לו משה.
משה עולה על אחת מהמוניות "נהלל החדשה, בבקשה" משה אומר לנהג
"טוב, עוד מעט נגיע"

מעט אחר כך, משה יוצא מהמונית ומשלם לנהג.
"40 שקלים בבקשה" אומר הנהג "הנה, תודה על ההסעה" משה נותן
לנהג 40 שקלים, הנהג נוסע. משה הולך אל "המשרד לתרגום נהללית".
משה נכנס והולך רועד מהתרגשות לאחד החדרים הפנויים. "שלום"
אומר מסוף המחשב "שלום" עונה משה.
"כיצד אעזור לך, אדוני"
"ארצה לתרגם טקסט"
"אהה, זה מה שאנחנו עושים, באת למקום הנכון, אנא הכנס את מה
שאתה רוצה לתרגם לחור התרגום"
"טוב" משה הכניס את הדו"ח לתוך החור הצר.
"יפה מאוד"
"מה?"
"יפה מאוד, מה אתה רוצה לתרגם?"
"את מה שכתוב שם מוזר"
"אה, זאת טעות דפוס"
"טעות דפוס?!" משה נרעד, הוא שילם הון תועפות בשביל טעות
דפוס.
"כן כן, טעות דפוס"
"אה, טעות דפוס, אז מה רשום שם?"
"מזיק, לא מזיק ברובו"
"אז מה מזיק בנהלל החדשה?"
"טעויות דפוס"
"אה, כן, טעויות דפוס, תודה ולהתראות" משה עזב את החדר.
"יש לנו מתנה בשבילך" אמר הפקיד "כן? מה?" ענה משה
"דגים"
"אה, אז היו שלום ותודה על הדגים" משה עזב עייף אך מרוצה.