"ויברא אלוהים את האדם"
אתה מביט במכונית הכסופה.
"בוא" היא קורצת "בוא נראה למה אתה מסוגל".
אז אתה פותח את הדלת, מתיישב, מניח לדלת להטרק, ומתרווח.

מניע.
לוחץ לסירוגין על דוושת הגז, ונהנה לראות את מד הסל"ד משתולל.
מעביר להילוך נסיעה, ויוצא לדרך.

אתה על הכביש המהיר, במהירות החוקית, הרגל מונחת קלות על
הדוושה, הנוף חדגוני אך מדהים, ובעצם הכול שיגרתי.

"ומלאו את הארץ וכבשוה"
"נו כבר" אתה מדמה לשמוע את עצמך לוחש "סע!".
למה לא?
אז אתה מגביר את הלחץ על הדוושה. המנוע ניעור לחיים, ושואג
בחדווה, מד המהירות מטפס מעלה בחדות, האדרנלין מתחיל לזרום,
ההתרגשות עולה ככל שאתה חולף על פני יותר מכוניות, אתה המלך,
אתה המוביל, אתה הראשון.
אבל זה עוד לא זה...

"אעשה לו עזר כנגדו"
אתה לוחץ במלוא כובד הרגל על הדוושה, מד הסל"ד כבר עבר מזמן את
הקו האדום, מד המהירות נמצא אי שם למעלה, במקום שכבר לא ממש
ממופה.
הכול עובר לקצב מהיר יותר, מסחרר יותר:
האדרנלין מתחיל לשאוג, הדם זורם בסחרור, הלחץ ברקות גובר מרגע
לרגע, אתה מדמה לראות בחורה מדהימה שיושבת לידך ומלחששת: "כן,
אתה מסוגל. אתה כל כך גדול, וחזק וגברי", אז אתם נוסעים מהר
יותר, עוקפים מכוניות מבלי משים, המנוע כבר לא שואג, הוא מתחנן

לרחמים, ההיגיון צורח: "מה, לעזאזל, אתה עושה?" אבל אז הרגש
מוציא אותו להורג וצועק בקול צרוד וזדוני: "כן, את זה אני
אוהב!",אתם להביור אחד עצום של אנרגיה, אתם אחד עם הכביש הנפלא
הזה, אחד עם היקום, אתם בלתי מנוצחים.

"והנחש היה ערום מכל חיית השדה"
אתם מזהים עיקול מלפנים, עיקול שלא תוכלו לקחת במהירות הזאת,
אבל אתה בכל זאת מנסה להגביר את הלחץ על הדוושה.

"ותפקחנה עיני שניהם"
אתה מזהה את התהום שמלפנים, אבל אתה כבר יודע שלא תעצור,
האדרנלין מתחרט, הוא כל כך מתחרט, אבל זה כבר מאוחר, הלחץ
ברקות בלתי נסבל, אבל כולם יודעים שמחר אקמול אתה כבר לא תיקח,
הרגש משתנה לאימה כשהמכונית עוברת את סף המצוק...

"ארורה האדמה עבורך"
אתה מרחף באויר. מגלה שאתה לא נופל...
אתה עף. כמו ציפור. כמו שתמיד רצית. הגלגלים ממשיכים לנוע בשיא
המהירות. והמנוע כבר לא מתחנן על נפשו.
זה בעצם כל כך נחמד, הנה, לכאן רצית להגיע...

"ויגרש את האדם"
ואז אתה מתרסק.